המוזיאון הזה DongZhuang Museum, הוא מונוליט מוזר באמת, שצמח מן המעמקים הפנימיים של אזורים פרועים ומדבריים בצפון מערב סין. הוא ממוקם באזור Tuoli, שכונה ענייה באזור שינג' יאנג בסין. המוזיאון ששטחו 7700 מטר מרובע, תוכנן על ידי האדריכלים המקומיים Xinjiang Wind Architectural Design & Research Institute.
למרות שזה נראה מגושם לגמרי, זהו מחזה אדריכלי, המתחבר בשקט ובטבעיות למדבר גובי הפתוח והרחב, עומד כמו אנדרטה בתוך הנוף, שתשרוד סופות חורף מרות וסערות חול קיציות.
המונומנט קם על גבי חנות תבואה ישנה, שהוסבה למוזיאון בעל משמעות תרבותית מקומית.מאז ימי קדם, עיצוב אדריכלי בהשראת הנוף הטבעי, היה תמיד מרגש. מרחוק הוא נראה כאילו זו אבן לבנה המתגלגלת מן ההר.
באמצעות שימוש בטכניקות בנייה מסורתיות, המוזיאון הוא ביטוי ומוצר מילולי של ההקשר הסביבתי והתרבותי שלו. מלט, חול, לבני בוץ, כל מרכיבי הבניין בתפיסה אקולוגית ושימור משאבים. הקירות העבים והחלונות הקטנים מגנים מפני השמש הלוהטת בקיץ והקור בחורף. העקרונות והשיטות הטכנולוגיות הן המסורתיות, לבניית מבנה פשוט, אמין ועמיד. המרקם של החומרים על פני המבנה, בא להשיג שלמות “טבעית” של חלל לא ספציפי.
המבנה בעל איכות פיסולית, משקף את המסורת המקומית ולמרות שהוא עשוי להיתפס בתחילה כעיצוב מטורף, הרי שבתוך הנוף הסיני הקיצוני הזה, הבניין הזה הוא אנדרטה מרתקת באמת בהקשר שלו. התיאוריה של עיצוב לא ברור שכזה, מתקיימת באזורים המערביים בסין במשך עשרות שנים. היא דורשת לא רק כשרון אמנותי, אלא גם מודעות מעומק הנפש של האדריכל, לכבוד לאיכות המרחב הטבעי. לפי תאוריית התכנון הזו, הבניין מושווה לתפוח אדמה וזרעיו קבורים באדמה, כך שאף אחד לא יודע לאיזה גודל הן יגדלו ואיך הן ייראו.
צוהר נפתח בגג, כדי לאפשר את אור הכוכבים והירח לבקר במבנה, ובכדי שנוכל להתבונן ביקום, תוך האזנה לצלילות הסנוניות. בפינה הצפונית-מערבית היו קנים רבים של ציפורים, והמעצבים שתלו שם פרחים וצמחים בכדי לבנות “קן הציפורים” הפתוח לדרום, על מנת להחזיר את הסנוניות למבנה, כפי שהן קיננו שם בעבר, בעת שהיה שם אסם התבואה.
ה”ריק “הפרימיטיבי, המהותי והפשוט ביותר, עמדו מאחורי המחשבה הבסיסית ועקרונות העיצוב של מוזיאון דונגזואנג.
עקרונות התכנון:
הבניין יהיה עמיד ויציב מספיק כדי לעמוד בפני סערה אלימה וסופות חול.
המבנה לא מיועד להפגין עושר וטכנולוגיות מתוחכמות, במיוחד באזור העני בו הוא שוכן, וחומרים מקומיים וטכנולוגיות בנייה עממיות, יעשו את המלאכה.
יופי הוא לא ערך, לעתים קרובות הוא רלוונטי רק לזמן קצר, עם התחלפותן של האופנות ושל מגמות אסתטיות. בניין נעים ופונקציונלי הוא בניין טוב, ועמידות היא שם נרדף להיסטוריה, סמליות ולוקליזם.
עדיף שבית במדבר ייחייה בהרמוניה עם הטבע וימות מעצמו עם הזמן.
האור הטבעי חשוב מאור מלאכותי.
המרחב הפנימי והחיצוני של הבניין הוא הומוגני.
