בשנת 1946, הוזמן האדריכל המצרי חסן פאתי - חלוץ הבנייה באדובה, בוץ, לבנות כפר חדש בשם גורנה. הכפר תוכנן להבנות מעל קברים עתיקים בלוקסור ונחשב כפתרון להגנה על הקברים הפרעוניים.

החזון של פאתי, היה ליצור כפר בן-קיימא וידידותי לסביבה, עם חומרים מהסביבה שמסביב. הוא השתמש בלבני בוץ במקום בטון ופלדה והעדיף כלים פשוטים ושיטות מסורתיות, במקום קבלנים יקרים וטכנולוגיה עדכנית. הוא האמין כי ארכיטקטורה חייבת להיות מעוצבת על ידי התרבות של התושבים. גורנה החדשה, קם ככפר מאדמה עם אוורור טבעי, חדרים גדולים ומוארים, כיפות יפות והכל במחיר נמוך.
עם השנים, עם עליית מפלס המים התת-קרקעיים, לבני הבוץ הקרובים יותר לקרקע החלו להתמוסס והבתים התחילו לשקוע, מה שגרם לרוב התושבים להחליף את הבתים הישנים בבתים מחומרים עמידים יותר.
היום, לאחר כ-70 שנה, כמעט 50 אחוז מהבניינים המקוריים לא נותרו על תילם או נעלמו לחלוטין.