בתים צרים להפליא, היו מזה זמן רב סוג של מקלט מס, במדינות שבהן הקרקע חייבת במס לפי חישוב של רוחב השטח, כגון בווייטנאם ובהולנד, למרות שיפן ביססה את עצמה כחלוץ של הטיפולוגיה הזו, הודות לפרויקטים כמו זה שתכנן Tado Ando – בית במידות של 3 על 10 מטרים, בשנת 1973. אבל היום, עם משבר הדיור העולמי המשפיע על ערים ברחבי העולם, הביקוש למרחבי מחייה במחירים סבירים, נמצא במגמת עלייה בכל מקום, ואדריכלים מנסים לדחוס בתים לשטחים קטנים וקטנים יותר ויותר.
כדי להתמודד עם הבעיה הברורה של קלאוסטרופוביה, החללים מעוצבים בפשטות. הקירות הפנימיים במסדרונות נשמרים לגדלי מינימום, או לפעמים מוסרים לחלוטין. במקום זאת, תקרות גבוהות ואטריום מרכזי, עוזרים להבטיח רמה טובה של אור טבעי.
עיצובים אחרים לוקחים את המגמה של מבנים דקים לקיצוניות. רצפות צפות, סולמות ורשתות, כל אלה מסייעים למקסם חלל ואור, למשל, בבית עם חלל של 1.8 מטר, אשר עוצב על ידי הסטודיו היפני YUUA Architects & Associates עבור תושב יחיד בטוקיו. אבל האדריכל הפולני, יעקב שצ’סני, הלך עוד יותר רחוק, עם ביתו ברוחב 1.2 מטר, דחוק לתוך הסדק בין שני בניינים. הבית אינו רחב יותר מאשר מיטת יחיד.
לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות
