למרות שההיכל החדש שומר על ממדים הצנועים יחסית, הוא מציג חזות ושפה חדשות: ממד עכשווי המקבל משמעות ארכאית בזכות יחסי הגומלין של צורות – מלבן בתוך אליפסה חיצונית, המשתנה למעגל כשהיא מגיעה לגג. קיר האבן העבה וגג הזכוכית הבהירה, מעניקים למבנה תחושה של הגנה מפני אסון עתידי אפשרי. ככלל, המבנה ניראה כמו פרשנות מודרנית למצודות שישבו איתנות על פסגות הרים. הכנסייה נבנתה באבנים מקומיות כדי לבטא תכונות מונומנטליות. האבן אינה משמשת כחיפוי חיצוני אלא כחומר מבני. הכנסייה נבנתה באבנים מקומיות מעמק מגיה: הגניס (סוג של סלע הדומה לגרניט, נקרא גם beola) וגם השיש. חומרים אלה שימשו גם בכמה קתדרלות רומנסקיות טוסקניות.
החתך החיצוני דוחס את החלל הפנימי ומאלץ אותו להתפשט לכיוון השמיים. השמים נפתחים מעבר לגג הזכוכית ומקרבים את המתפלל אל האלוקי.
העיצובים של האדריכל השווייצרי, נוטים ככלל, לתת לגאומטריה להעניק תחושת עצמה והיא לעתים קרובות מבוססת על צורות פשוטות מאוד ובכל זאת יוצרת נפחי מרחב ייחודיים. הבניינים שלו עשויים לרוב מלבנים ובכל זאת השימוש בחומר הוא רחב, מגוון ולעתים קרובות ייחודי.

אדריכל: מריו בוטה
מיקום: Mogno, שוויץ
לקוח: איגוד השחזור של כנסיית מוגנו
חומר: גרניט Riveo, שיש לבן Peccia
שנה: 1990-1996
שטח האתר: 178 מ”ר
שטח נטו: 123 מ”ר