הפרויקט כולל 59 יחידות על שטח של כ־6,200 מ"ר, ומאורגן סביב מגדל מרכזי ושתי מסות קמורות היוצרות תכנית בצורת עין. בלב הקומפוזיציה נמצא חצר פנימית – מרחב שמקרר את האוויר, מרכז פעילות ומחבר בין הדיירים. הקשתות, אלמנט מרכזי בפרויקט, ממלאות תפקיד כפול ומשולש: הן נושאות עומסים, מייצרות הצללה עמוקה ומגדירות מעברים בין פנים לחוץ ובין ציבורי לפרטי.
החצר היא הלב הפועם של Babel: בריכה מעגלית, צמחייה רב־שכבתית ושילוב שימושים – מחללי עבודה משותפים וספא ועד מסעדה צמחונית, סטודיו יוגה וחללים מדיטטיביים – יוצרים סביבה חיה לאורך כל השנה. בתוך המגדל, האווירה הופכת אינטימית ושקטה יותר, עם פתחים עליונים שמכניסים אור משתנה ומשחקי צל, ועד פתח משולש בראש המבנה שממסגר את השמיים כחלק מהאדריכלות עצמה.

 

 

שפת החומרים מחוברת למקום: טיח צ’וקום מקומי, עמיד לחום, לצד עצים טרופיים כמו צלאם, מאצ’יצ’ה ופרוטה, וטקסטורות חימר שמחזקות את הקשר למלאכה אזורית. המבנה פועל עם האקלים – לא נגדו – באמצעות אוורור טבעי, הצללה מסיבית ומסה תרמית שמווסתת טמפרטורה לאורך היום, ללא תלות במיזוג מלאכותי.
עם זאת, בעוד המעטפת האדריכלית מציגה חזון מגובש ומשכנע, עיצוב הפנים פחות מדויק ולעיתים חסר את אותה רמת עומק וחדות. הפער הזה בין רעיון אדריכלי לביצוע פנימי אינו נדיר בפרויקטים בקנה מידה כזה, אך כאן הוא מורגש במיוחד.

 

 

למרות זאת, Babel מציב עמדה ברורה: אדריכלות אינה אובייקט מבודד אלא סוכן של התחדשות. זהו פרויקט שמבקש לא רק לצמצם נזק סביבתי, אלא להשיב חיות למקום – ולהציע מודל מגורים שמותאם לעתיד אקלימי וחברתי משתנה.

Photography by Albers Studio, Spaces by Conie, Lazarillo, Daniel Villanueva and Funciono