כשאתם שואלים את רוב האדריכלים, מה החומר האהוב עליהם, זה כאילו שאלתם שאלה ברירה: אבן, בטון, מתכת, זכוכית, עץ או כל האמור לעיל? האדריכלים José Selgas ו-Lucía Cano, לעומתם, אינם דומים לרוב האדריכלים. הם מעדיפים חומרים תעשייתיים יוצאי דופן, ששמותיהם ארוכים מספיק כדי למלא פוסט שלם: אתילן טטרפלואוראתילן (ETFE), פוליאתיל מתקרילאט (אקריליק) ופוליקרבונט.
האדריכלים, השותפים במשרד SelgasCano, השקיעו את החלק הטוב ביותר של שני העשורים האחרונים, במחקר אחר אפשרויות בנייה בפלסטיק, והם טוענים שחומרים אלו עשויים לשמש ליצירת מבנים קלים ואפילו ברי-קיימא.
הניסויים הראשונים שלהם היו בספרד והגיעו לשיאם עם הבית הפסיכדלי שלהם "סרפנטיין גלרי פביליון" בלונדון, עם חזיתות פלסטיק דמיוניות שבנה הצמד.
הפרוייקט The auditorium in Plasencia, אחד הפרוייקטים הראשונים שלהם, נברא בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי. הצמד היה נחוש לכן, ליצור חזית אטרקטיבית וחוסך אנרגיה, בתקציב מתון. הם עטפו את הבניין כולו בעור שקוף של נייר ETFE. קיבלנו מבנה שעולה מן הנוף כמו סלע. חזית לבנה המגלה פנים תוסס, קירות אקריליים צבעוניים, תקרות צבועות בצבעים עזים ורצפת גומי צבועה. בלילה, המבנה זוהר באור מזמין דרך חיפוי שקוף.
Photo by Iwan Baan
