בשנת 1986 יוצא לאור הספר (סנונית ראשונה בז'אנר) "בתים בסגנון אישי", על ידי אורנה טמיר-שסטוביץ', שהייתה אז עורכת העיצוב במגזין "עולם האשה". בספר מככבים 20 בתים, אשר המחברת בחרה כמופת עיצובי מיוחד. מכל הבתים שבספר, עורר הכי הרבה תשומת לב הבית של פרופסור גור בקיסריה והספר הביא אז לפריצתה לתודעה הציבורית של המתכננת של הבית, אדריכלית צעירה בשם אורלי שרם.

הספר גם קבע מאז את המשך דרכה המקצועית של שרם, במסלול של תכנון בתים "מאותו יום המשרד פתאום היה מפוצץ מבקשות לתכנון של בתים, בכלל לא הכיוון שתכננתי, אני רציתי לתכנן מבני ציבור ובנוי ערים" היא מתוודה בהרצאה ראשונה ונדירה בתקשורת (סדרת מפגשים של גיורא אוריין, פברואר 2021).

 

 

שרם אכן מתרחקת מחשיפה תקשורתית, תכונה נדירה אצל מתכנני בתי מגורים בארץ וזה אולי מסביר מדוע רק עתה, 41 שנה מאז פתחה את משרדה, מופיע לראשונה ספר בו היא בוחרת ומציגה את חוט השדרה של עבודתה, מהבית של פרופסור גור ועד לבתים עכשוויים. אולי גם סוג של סגירת מעגל בין שני ספרי עיצוב.
אורלי שרם רכשה את מקצועה בבית הספר London AA ובתחילת דרכה עבדה כאדריכלית במשרדם של אדריכלים אשר התמחו בתכנון מבני ציבור – Renzo Piano ומשרדו של אדריכל רם כרמי.
בספר מסבירה שרם את נקודת המוצא האדריכלית שלה, בה הסקיצה הרעיונית מבוססת על שלושה צירים מקבילים: הראשון, "למידה והיכרות מעמיקה של האתר… חתך הרחוב, הטופוגרפיה, כיווני האור והשמש, כיווני המבט אל הנוף ושאר המאפיינים של הסביבה הסמוכה".
השני, "ניסוח מערך התנועה בחלל, תוך שימת לב למיקום הפונקציות השונות ולהפניית המבט. התנועה היא המפיחה חיים ועניין בקווי הגריד, לא פעם חותכת את הקווים או מצרפת חללים, עוברת שכבות- שכבות, מעוררת סקרנות וגילוי הדרגתי. שרם מכנה זאת "זרימה" (FLOW)".
השלישי, "הוא אסוציאטיבי… קולאז' הנרקם בעיני רוחה של שרם ובו דימויים ותחושות כגון: זיכרון של מקום או חוויה".

(מתוך הספר "אדריכלית אורלי שרם", טקסט: אדריכלית דנה גורדון, אדריכל עודד וידר, בהוצאת דומוס d+a).
קראו גם:
הבית של אורלי שרם
בית במושב