בלב שכונת הדר יוסף בצפון תל אביב, זקור חד כסכין, הבית הצר ביותר בעיר, כ- 3.8 מ' רוחבו. החזית הקדמית הצרה, דומה לווילה בדיאטה: היא מציגה חזות סגורה אופנתית וקומת הקרקע מסתתרת ברובה מאחורי סבכת סרגלי עץ אלגנטית ועדכנית. ההפתעה תגיע לאחר הכניסה. כמו במעשה קסמים, נראה כי החלל הפנימי של הבית גדול ממידתו הנתפשת. המידה הייחודית והצרה כמעט ואינה מורגשת עם פתיחת הדלת, כיוון שציר המבט נמשך הישר מהכניסה אל עומק המבנה ועד לחצר הנגדית. בדומה לבתים עכשוויים גדולים ורחבים בהרבה, המבנה הפתוח נפתח בכל רוחב החזית האחורית לעבר הגינה הפרטית שבאחוריו.

 

עם התנועה לתוך הבית, מתקבל הרושם שהמרחב אחיד ומתמשך. החלל המרכזי, המכיל את חדר המגורים והמטבח, מעוצב בקווים נקיים ונראה, כי כל מרכיב בו תוכנן בקפידה כדי להמשיך ולהדריך את המבט עוד ועוד. גם פלטת החומרים המונוכרומטית והאופנתית בה מתהדר הבית, מסייעת להעלים כל חלוקה בחלל ולסייע לאשליית המרחב.

 

_MG_3145

_MG_3166

 

אף שהמבנה "כלוא" בין שכניו ונמנע מפתיחת חלונות בדפנותיו הארוכות, הוא מצליח להאיר ולאוורר חללים פנימיים ועמוקים באמצעות מגוון פתרונות. הבולט בהם הוא באר אור פתוחה לשמיים, שתחתיתה בקומה הראשונה במרכז הבית. אור השמש, החודר מלמעלה, נשבר על לוחות מעקה המדרגות, מפוזר לעומק המבנה ומעניק לבית דוק של רוחניות. התודעה מקשרת בין החלל הביתי לחללים אחרים הנהנים מתאורה טבעית מסוג זה כחללי תפילה, כגלריות וכאנדרטאות.
קיר הבטון החשוף, המרחף מעל המטבח, מהווה סמן למערכת התנועה האנכית בבית: סביבו מתקפלות המדרגות המובילות לקומות העליונות, בהן ממוקמים חדרי השינה. המעבר לאזור זה, מביא איתו שינוי בתחושה ומעט מהרשמיות המונוכרומטית של האזור הציבורי הפתוח מתחלפת בפשטות יומיומית. רצפת לוחות שבבי עץ כיווניים (OSB), בולטת בטקסטורה הגסה שלה ומעניקה לחדרים תחושה חמימה. שלושת חדרי השינה, הצופים אל נוף ירוק, דומים זה לזה ברוחבם ובאורכם – אך נבדלים באופיים: גובה החלל וזווית התקרה שונה בכל אחד מהם. בעוד חדר שינה אחד מציג מידות סטנדרטיות ומוכרות, והשני נחווה כעליית גג אינטימית, נהנה חדר ההורים בעברו האחר של הבית מחלל גבוה, המושך את המבט מעלה ומשחרר לחלוטין מזיכרון המידה הצרה.

 

_MG_3252

 

ראשיתה של שכונת הדר יוסף בצפון תל אביב בראשית שנות ה-50. היא הוקמה כחלק מהמאמץ הממלכתי לפתור את בעיית הדיור של העולים החדשים. הבית המדובר, שהושלם ב-2009, נבנה על מגרש בחלקה הוותיק של השכונה בו מגרש טיפוסי בשטח של כ 800 מ"ר חולק במקור לארבע יחידות דיור צמודות בנות כ 25 מ"ר כל אחת. בראשית שנות החמישים, כל יחידה יועדה לענות על צרכיה הבסיסיים של משפחה בודדת. תכנונה אפשר הרחבה נוספת, עד לשטח של 35 מ"ר וכלל גם שטח בעורף המגרש לפיתוח משק עזר משפחתי קטן. לאורך השנים בחרו מרבית הדיירים להגדיל את בתיהם באופן עצמאי על חשבון השטח הפתוח בסדרה של תוספות בניה. כך, נגוז האופי הנזירי והמשוכפל, המוכר מפרויקטים דומים של שיכון ציבורי, אולם נשמרה החלוקה הקומפקטית ה"אורזת" כל יחידת מגורים בחלקה שרוחבה פחות מ-4 מ'.
הבניה הטורית, בה מספר יחידות מגורים משוכפלות בטור כאשר לכל אחת קירות משותפים עם שכנותיה – אינה נפוצה בישראל עקב האקלים החם והלח המחייב מספר מירבי של כיווני אוויר ובייחוד בשל מורשת ההתיישבות הכפרית של האוכלוסיה היהודית טרם קום המדינה. אולם דווקא האילוצים הללו היו הזרזים לפיתוח פתרונות אדריכליים לבית הצר, נשוא המאמר.  העיקרון הבסיסי הראשון היה שאת החזיתות היקרות יש להקדיש לחדרי השינה והמגורים בעוד אזורי השרות נדחקים לפנים המבנה נטול החלונות. העיקרון הבסיסי השני היה שיש להעמיק את חוויית הצירים הארוכים של הבית: הציר האופקי בין החזית הקדמית לאחורית והציר האנכי – לאורך כל שלוש קומותיו, בד בבד עם שבירתו לתתי חללים רבועים ונעימים.
הרוחב בין הקירות הצדדיים של הבית – 350 ס"מ בלבד – אפשרו להציב לרוחבו חדר במידות מקובלות ללא פרוזדור. כך, בצד המבט האנכי הפתוח כלפי המדרגות ובאר האור, חולק הבית לשלושה חלקים: חדר מצד אחד של הבית וחדר מצידו השני, כשחלל המדרגות ובאר האור בתווך. גם מיקום הריהוט וכיוון העמדתו מסייעים להעצים את האורך, מחד גיסא ולפרק אותו לתתי פינות, מאידך גיסא. העמדת הריהוט, במטבח ובחלל המגורים פועלת בניצב לציר האורך, כך שתתי החללים הנובעים מהפונקציות השונות מהוות חוליות נפרדות ברצף החללי ההמשכי.

 

_MG_3361

 

_MG_3376

 

התבוננות ראשונית בבית הצר העכשווי, על חומריו ועל עיצובו – מעלה תחושה של דה-ז'ה-וו. ככלות הכל, בשנים האחרונות, הולכת ומתחדדת דמות חדשה לוילה הישראלית. בבתים פרטיים בשכונות יוקרה, ביישובים קהילתיים ובשכונות הרחבה של מושבים ברחבי הארץ, הולך ונפוץ סגנון בניה חדש ומובחן, שיובא וגויר מבין דפי המגזינים ואתרי האינטרנט הבין לאומיים. בין מאפייניו הבולטים של סגנון זה, שניתן לכנותו "נאו-מודרניסטי", קומפוזיציה צורנית המבוססת על צורות פשוטות וקווים נקיים, חזיתות א-סימטריות ופתחים גדולים הפונים לרוב לחצר אחורית מטופחת בניגוד לחזית קדמית סגורה ומופנמת. כל אלו – נראים גם בבית הצר שבהדר יוסף. גם חללי הפנים בבתים רחבי הידיים, המעוצבים מתוך ניקיון צורני קפדני המעודד מבטים ארוכים ומדגיש את מימדי החלל – נראים בבית הצר. המנעד החומרי מינימליסטי, לרוב על טוהרת גווני לבן-אפור, ומסייע לייצר תחושת מרחב אין סופית. ערך הניקיון גובר לעיתים על הצרכים הפונקציונאליים של הדיירים, עד שלפעמים נדמה כי הם עצמם נדחקו אל מחוץ לסצנה הסטרילית.
לא ברור מדוע הולך ומשתלט סגנון זה על הטעם הישראלי, אך ניתן להניח כי ברקע לכך עומד בין היתר "גילויו מחדש" של הסגנון הבינלאומי בו נבנו רבים מבתיה של ה"עיר הלבנה" בתל אביב. כזכור, עם הופעתו של הסגנון האדריכלי הבינלאומי במחצית הראשונה של המאה ה-20, התיימר הסגנון הנקי והחף מקישוטים לייצג סולם ערכים מדעי כמעט, שהעמיד את הפונקציה לפני החומר והצורה ושאף לייצר שפה אוניברסאלית לפתרון בעיות העידן המודרני, ובראשן בעיית המגורים. לעומתו, המינימליזם העיצובי ה"נאו מודרניסטי", נתפס כסגנון אליטיסטי ויוקרתי ומייצג בפועל סולם ערכי הפוך. כעת, הצורה והחומר (או למעשה ניקיון הצורה והחומר) עומדים בראש מערכת השיקולים של המעצב, גם במחיר פגיעה בפונקציונאליות של המוצר האדריכלי הסופי.
האם זהו גם סיפורו של הבית הצר בהדר יוסף? האם אין זה אלא בית "ניאו מודרניסטי" שבצר לו, תרתי משמע, הסתפק במרחב הצר? – כנראה שלא. בניגוד לבתים רחבי הידיים, על חלליהם המוזיאליים, הבית בהדר יוסף נעזר במינימליזם המודרניסטי כשפה המתמודדת עם מגבלות האתר ומנסחת איזון עדין בין החומרה הנאו-מודרניסטית לבין המידות הצרות והצרכים הפונקציונאליים. ברוחב כה צר, גם העיצוב הנקי ביותר לא מותיר לדיירים מקום להתחבא בו. לכן, על אף ההקפדה הצורנית והחומרית, החלל בבית אינו מאפשר למבט ללכת לאיבוד במרחב ומייצר תחושת מקום מובהקת.
אולם בכך לא תם סיפורו של הבית. מבט נוסף על התכנון מעלה מחשבה על מסורת שאינה מודרניסטית כלל ועיקר. החלוקה האופקית של הבית לשלושה חלקים, ובאר האור במרכזו מתכתבת עם הפטיו, החצר הפנימית המקובלת בבניה הים-תיכונית ובאזורים חמים, שתפקידה לחורר את מסת המבנה ולאוורר את חלליו, כמו גם לאפשר אורח חיים מופנם לדיירי הבית.  כך, הצליח הבית לגעת במקום נגיעה משולשת: גם במקום הספציפי, בהדר יוסף, על מידותיו קומפקטיות של המגרש הנתון; גם במקום ההיסטורי, דרך מסורות הבנייה הים תיכונית; וגם במקום הקונספטואלי – הוא המקום של הוילה הישראלית העכשווית.

 

_MG_3509

 

_MG_3526

 

Narrow_House_TLV_sections

 

Narrow_House_TLV_plans_1

 

אדריכל: אהד יחיאלי אדריכלים OYA
תכנון 2005-2007
ביצוע 2008-2009
שטח בנוי 145 מ"ר
שטח מגרש 175 מ"ר
קונסטרוקציה: צוקי רוקח – רוקח אשכנזי מהנדסים יועצים בע"מ
צילום: שי אפשטיין