פילים לבנים בלב העיר ההיסטורית: החזרת בתי קולנוע שהתיישנו אל מעגל החיים העירוני

 

איור_1

תאטרון הגשר (קולנוע נאביל בעבר) – חזית ראשית, 2016. המבנה הוקם בשנת 1922 והיווה חלק ברצף התרבותי לאורך שדרות ירושלים (שד’ אל נוזהא בעבר) אשר היוו מרכז חיי התרבות הערבית ביפו. חזיתות המבנה עוצבו בצניעות לעומת פנים המבנה אשר עוצב בעושר אדריכלי רב בהשראת סגנון האר-דקו. בשנת 1993 הוסב למבנה תאטרון תוך שינוי מהותי בחללי הפנים ההיסטוריים. צילום: שירלי חובב, יוני 2016

תופעה אורבנית לה אנו עדים כיום, הנה מבני ציבור היסטוריים אשר שימושם המקורי התיישן ואין להם עוד ביקוש. התיישנותם הנה פיזית כמו גם תרבותית והם הפכו ממוקד חברתי-אורבני ל”פיל לבן” במרחב.
הטופולוגיה הייחודית של בתי הקולנוע אובחנה ב-2012 על-ידי איקומוס כפגיעה ביותר מבין טופולוגיות המאה ה-20. אף על פי כן, היא אינה זוכה להגנה ממסדית ומבנים רבים נהרסים בשם ההתחדשות העירונית. בתי קולנוע שזכו להגנה מתוקף הכרזתם כמבני מורשת, נמצאים תחת איום של הסבה לשימוש חדש שאינו הולם את ערכיהם. לאור זאת, אנסה כאן לענות על שתי שאלות מרכזיות – אילו שימושים חדשים מתאימים לטופולוגיה הייחודית של מבני קולנוע והאם שימושים אלו מאפשרים שמירה על ערכי המורשת שלהם.

 

איור_2

תאטרון הגשר (קולנוע נאביל בעבר) – חזית צד, 2016. החזית הפונה אל מדרחוב פנימי מייצגת את קנה המידה המאסיבי של בית הקולנוע ההיסטורי. שומרו האלמנטים העיטוריים השוברים את המסה האטומה ומשקפים טכנולוגיית בנייה של שימוש בעמודים. צילום: שירלי חובב, יוני 2016

 

איור_3

טקסטורות ועיטורים בחזית הצד – תקריב, 2016. שומרו חיפויי האבן בטקסטורות שונות וכן עיבודי טיח בדוגמא גיאומטרית בקצה מעקה הגג ובראש העמוד הקונסטרוקטיבי. צילום: שירלי חובב, יוני 2016

טופולוגית בתי הקולנוע נושאת ערכי מורשת. ערכם ההיסטורי-חברתי נובע מהיותם מייצגים “תרבות המונים”. המבנים היוו מוקד להתקהלות עירונית, לפעילות ציבורית ומעבר להקרנת סרטים, חיברו את קהל הצופים לעדכונים ומידע חדשותי. ציבוריותם נמשכה גם לאחר דעיכתם, אז הושכרו לצרכי תאטרון, אספות עם, קבלות שבת, תחרויות ספורט ונשפים.
ערכם האורבני נגזר מהיותם נקודת מפתח ציבורית במרחב העירוני ובהשפעתם על התפתחות העיר. השימושים התומכים בסביבתם סייעו בפיתוחו של המרכז העירוני ובהתרחבות גבולות העיר דאז. בנוסף, אופן העמדתם בחזית הרחוב או הכיכר העירוניים חיזק את היותם מבני מפתח: מיקומם תוכנן כחלק ממארג מבני ציבור ובסמיכות לבתי קולנוע נוספים. סמיכות זו ייצרה צירי הליכה קבועים בין המבנים השונים.
ערכם האדריכלי נובע מהיותם בעלי סגנון מובחן: מרביתם נשאו סממנים של סגנון האר-דקו ובחלקם עוצבו בסגנון בינלאומי או מודרני מאוחר. בעיצוב החזיתות ניתן דגש על החזיתות הראשיות המעוצבות בקפידה רבה, באופן המייחד אותם בהשוואה למבני ציבור אחרים בסביבתם, תוך שימוש במרכיבים טיפוסיים מובחנים: כניסה ראשית רחבת ידיים, מדרגות כניסה טקסיות, אשנב הכרטיסים, גגונים ומצללות, שילוט ותאורה.

 

איור_5

קולנוע אלהמברה, 1937. המבנה תוכנן על ידי האדריכל הלבנוני אליאס אל-מור בשנת 1936 כחלק מהרצף התרבותי לאורך שדרות ירושלים – אז, מרכז חיי התרבות הערבית ביפו. בעיצובו שיקף את סגנון האר-דקו אשר ייחד אותו והדגיש את חשיבותו האורבנית והתרבותית. המכללה לסיינטולוגיה – חזית ראשית, 2016. בית קולנוע אלהמברה הוכרז לשימור מתוקף תב”ע 2606 – מתחם נגה – שדרות ירושלים. בשנת 2012 הוסב המבנה למכללה ללימודי סיינטולוגיה במסגרתו בוצעו שינויים מהותיים בפנים המבנה אך חזיתות המבנה הראשיות שוקמו למצבן המקורי. צילום: שירלי חובב, יוני 2016

 

מגדל הקולנוע כנקודת ציון במרחב – תקריב, 2016. בחזית המגדל הפונה אל השדרה הוצב שלט אנכי גדול הבולט ממישור המבנה וכולל את שם בית הקולנוע. מיקום זה נקבע על האלמנט הבנוי הגבוה ביותר, הניתן לצפייה לאורך השדרה ומהווה את אחד הסממנים הבולטים של המבנה. צילום: שירלי חובב, יוני 2016

 

 

מבין כלל הגישות הקיימות להסבת מבני ציבור, תכנית השימור של עיריית תל-אביב-יפו (תא/2650/ב, 2008) נקטה מחד בגישה רומנטית, המאפשרת השלמת חלקי מבנה שנהרסו לצד שיקום המבנה והתאמתו לשימוש עדכני, מאידך סיווגה את המבנים לשתי רמות שימור: בקצה האחד התערבות פשוטה המכוונת למבנים המסווגים לשימור מחמיר. במסגרת זו יבוצע שימור מלא של מעטפת המבנה וחללי הפנים, ללא תוספות בנייה; בקצה השני, התערבות מורכבת המכוונת למבנים המסווגים לשימור רגיל. במבנים אלו ניתן להוסיף קומות ואגפים חדשים למבנה. במסגרת זו ניתן לשמר את חזיתות המבנים בלבד. על אף האמור, בערים הגדולות כדוגמת תל אביב וחיפה, טופולוגית בתי הקולנוע אינה זוכה למדיניות מגובשת ורק בודדים זכו להגנה כאתרי מורשת בתכניות מאושרות.
הזנחתם של בתי קולנוע רבים הובילה להפגנות ציבוריות, בדבר שמירה על תפקודם כאתרי תרבות ולשימורם הפיזי. בעשור האחרון אנו עדים להתעוררות מחודשת בשיח הציבורי, על גורלם וחשיבותם של מבנים אלו: העיתונאי וחוקר הקולנוע דוד שליט הוציא בשנת 2006 את ספרו “מקרינים כוח: בתי הקולנוע, הסרטים והישראלים”; אדריכל שרון רז העלה בשנת 2009 אתר בשם “בתי קולנוע נעלמים בישראל” ובשנת 2013 אף קיים תערוכה בשם “היכלות נטושים”; בשנת 2011 התקיימה במוזיאון העיר חיפה התערוכה “אולמות מופלאים: בתי הקולנוע החיפאיים, אז והיום” (אוצרת עינבר דרור לקס).
בסקירה מדגמית שבוצעה על-ידי כותבת המאמר (הטכניון, 2016), נבחנו ארבעה בתי קולנוע עירוניים, אשר השלימו תהליך הסבה לשימוש ציבורי או סמי-ציבורי, הכולל את כל חלקי המבנה המקורי: קולנוע “נאביל” בשדרות ירושלים, יפו – הוסב לתיאטרון; קולנוע “אלהמברה” בשדרות ירושלים, יפו – מבנה לשימור, הוסב למכללה ללימוד סיינטולוגיה; קולנוע “אסתר” על כיכר צינה דיזנגוף, תל-אביב – מבנה לשימור, הוסב למלון; וקולנוע “פאר”, סמטת עתלית, חיפה – הוסב לעמותה לשיקום תעסוקתי.

קולנוע אסתר, 1939. המבנה תוכנן על ידי אדריכל יהודה מגידוביץ’ בשנת 1938. בית הקולנוע היה עוגן תרבותי ברחוב דיזינגוף שהיה הרחוב המסחרי המודרני של העיר עד לשנות ה-70. המבנה הוכרז לשימור מתוקף תכנית תא/ 2560/ ב. קולנוע אסתר היה המבנה הציבורי היחיד בכיכר צינה דיזינגוף עד לשנות ה-50. חזיתו הראשית הפונה אל הכיכר, אחת מהכיכרות העירוניות החשובות בתל אביב, תאמה את עקרונות העיצוב הייחודיים שהותוו לכיכר בסגנון הבינלאומי. על אף הגבהת הכיכר, ניתן לזהות את המבנה ההיסטורי הודות לשילוט הממוקם במיקום בולט. צילום: שירלי חובב

במענה על השאלה הראשונה – אילו שימושים חדשים מתאימים לטופולוגיה הייחודית של מבני קולנוע, עלו המסקנות הבאות:
שימושים חדשים המתאימים לטופולוגיה הייחודית של בתי קולנוע הם שימושים ציבוריים או סמי-ציבוריים הקולטים קהל. שימושים אלה תואמים את טופולוגית בתי הקולנוע הודות למיקומם המרכזי במרחב העירוני, גודלם ובשל שיקולים תדמיתיים הנדרשים בעת הסבתם לשימוש ציבורי. כך למשל, הסבה לשימוש הפונה לקהל מפלח סוציו-אקונומי גבוה, עושה שימוש במבנה התואם את צרכי השיווק לקהל יעד זה. ממצאי המחקר מלמדים כי ההסבה המוצעת הנה מגוונת ויכולה לכלול שימושים לצרכי תרבות, חינוך, מלונאות ותעסוקה.
שימוש בסממנים הייחודיים של טופולוגיה זו בעת ההסבה, מאפשר את זיהויים של בתי הקולנוע ההיסטוריים במרחב העירוני. בתי הקולנוע היוו נקודת ציון במרחב העירוני וכללו מרכיבים ייחודיים אשר ההסבה החדשה הקולטת קהל עושה שימוש בהם, כדי לייחד אותם בסביבתם.
הסבת המבנה לשימושים חדשים תואמת את טופולוגית בתי הקולנוע באופן חלקי. ההסבה לשימוש החדש כללה שינויים מרחיקי לכת בחללי הפנים של בתי הקולנוע ו/או תוספות בנייה. מרבית השינויים בוצעו בחלל המרכזי, ביציע ובמבואת בית הקולנוע. נראה ששלוש מתוך ארבע ההסבות המוצעות דרשו תוספות בניה – כלומר, המבנה המקורי, על אף גודלו, לא התאים לשימוש המוצע.

 

מלון סינמה – מבט מגובה הולך רגל, 2016. בשנת 1998 הוסב למלון הכולל שירותים עסקיים ומסחר. השימוש החדש דרש תוספות בנייה ושינויים בפנים המבנה, אך שמר על חלל המבואה והמדרגות ההיסטוריות. כמו כן, שוקמו חזיתות המבנה הכוללות מרפסות סרט וקומת עמודים. צילום: שירלי חובב

 

במענה על השאלה השנייה – באיזו מידה השימושים המוצעים להסבה מאפשרים שמירה על ערכי המורשת של המבנים, עלו המסקנות הבאות:
הסבה לשימושים חדשים מאפשרת שמירה חלקית על ערכי המורשת. בכל אחד מערכי המורשת שנבדקו חלו תמורות. בהיבט של הערך האורבני לא חל שינוי מהותי. העובדה כי בתי הקולנוע שימשו בעבר כנקודת עוגן במרחב העירוני אינה מחייבת כי השימוש המוצע להסבה יוכל לשמש אף הוא כמוקד עירוני דומה. הדבר תלוי בסוג וכמות הקהל שהשימוש החדש קולט.

 

קולנוע פאר חזית ראשית, 2015. המבנה הוקם בשנת 1951 כחלק ממארג מבני ציבור ובסמיכות לבתי קולנוע נוספים. סיפור הקמתו משקף שיתוף הפעולה שבין שני המגזרים ומהווה עדות לחיים בעיר מעורבת: הקולנוע הוקם ביוזמה יהודית עבור קבוצת חיילים נכים משוחררי מלחמת השחרור על קרקע פרטית בבעלות איש עסקים ערבי. כיום משמש את עמותת ‘שווים’ לשיקום תעסוקתי. המבנה הוכר כבעל ערך לשימור במסגרת סקר איכויות לשימור בהדר הכרמל (2010). צילום: שירלי חובב

 

אורנמנטיקה בחזית ראשית – תקריב, 2015. על אף מיקומו בסמטה צרה, ניתן דגש בעיצוב חזיתו הראשית באופן המייחד אותה מסביבתה – שימוש בטיח חלק ועליו ציורים החרוטים בשיטת סקריפטי, בהשראת סגנון האר-דקו. צילום: שירלי חובב, נובמבר 2015

קיים קשר הדוק בין כמות ואופי הקהל שהמבנה קולט, לבין השמירה על הערך ההיסטורי-חברתי. כאשר השימוש המוצע להסבה קולט קהל רב, ממשיך המבנה להוות כמוקד להתקהלות ציבורית ולכן משמר את ערכו ההיסטורי-חברתי.
ישנה תנודתיות גדולה בשמירה על הערך האדריכלי המושפעת מסוג ההסבה המוצעת. חלק מההסבות שנבדקו דוגמת תאטרון, מכללה ומרכז שיקום – פגעו בערך זה באורח קשה. מנגד, הסבה למלונאות שימרה ערך זה באופן כמעט מלא. יש לציין שבכל המבנים חל שינוי מהותי בחללי הפנים. לעומת פגיעה זו, במרבית המבנים שוקמו החזיתות באופן כמעט מלא, תוך שימוש בכניסה ההיסטורית ככניסה הראשית של המבנה ומיקום שילוט המבנה בחזית הראשית הפונה לרחוב.
מבנים שהוכרזו לשימור שמרו באופן מיטבי על ערכם האדריכלי. ליחסה של הרשות המקומית לטופולוגית מבנים זו השפעה מכרעת על שימור ערכם האדריכלי. מבנים הנמצאים ברשימת השימור חויבו בשימור מלא של החזיתות, תוך שימוש באלמנטים המזוהים עם טופולוגיה זו. במידה ובוצעו תוספות בנייה, לא נפגע ערך זה, הודות לסייגים האדריכליים המושתים על מבנים המצויים ברשימת השימור המקומית.

 

ציורי קיר באולם ההקרנה, 2015. האסקפיזם ועולם הפנטזיה קיבל ביטוי רב בפנים המבנה אשר כלל ציור קיר לכל אורך קיר חלל ההקרנה, פרי ידו של האמן פרלי פלציג. קטע מציור זה נשמר עד היום, על אף השינויים הרבים בפנים המבנה. צילום: שירלי חובב, נובמבר 2015

לסיכום, במרחב העירוני של ימינו קיימים מבנים ציבוריים רבים העומדים נטושים כ”פילים לבנים” ואשר במקרים מסוימים עברו הסבה לשימוש חדש, אשר אינו תואם את ערכי המורשת שלהם. מאמר זה אשר התמקד במחקר טופולוגיה מובחנת – בתי קולנוע – מלמד כי הסבתם לשימוש חדש התואם את ערכיהם, עשויה לשמור עליהם ובכך לתרום להחייאתם ולהחזרתם אל מעגל החיים העירוני.

לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות
הקברים האלגנטיים והירוקים בדרום קוריאה
תרבות
הקברים האלגנטיים והירוקים בדרום קוריאה
  תלי הקבורה, המכונים tumuli, הם מבנים אדריכליים ייחודיים, בצורת תלי עפר אלגנטיים מכוסי
זרנוקי מים לכיבוי אש, בוקעים מגגות בתים בכפרים ביפן
תרבות
זרנוקי מים לכיבוי אש, בוקעים מגגות בתים בכפרים ביפן
  מאחר והמגורים בעיירות של האזור, הם בבתי סכך קש, בסגנון גאשו מהמאה ה-11,
העיר התת-קרקעית הסודית, שהסתתרה מתחת ליקבי השמפניה בצרפת
תרבות
העיר התת-קרקעית הסודית, שהסתתרה מתחת ליקבי השמפניה בצרפת
    העיר העתיקה Reims, אשר מסביבה עשרות אלפי דונמים של כרמים, עתירה היסטוריה.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*