הכל התחיל בשנת 2006, כאשר כחמישים סטודנטים מאוניברסיטת Tokyo Gakugei University, טיילו באזור והתוודעו למצבם העגום של בתי הספר. הם אספו ותרמו כסף שהרוויחו מעבודות מזדמנות, לארגון לא ממשלתי בהודו כדי לבנות בניין חדש לבית הספר לרווחת הציבור, באזור זה הסובל ממערכת חינוך דלה, למרות עבודתם הקשה והשתדלותם של המורים והמתנדבים.
הנהלת בית הספר העלתה אז את הרעיון לקיים פסטיבל אמנות על כתליו הלבנים של בית הספר, כדי לזמן להם התרחשות אמנותית מעשירה, לאורך כל השנה.

אחד האמנים שהשתתפו בפסטיבל שלוש שנים ברציפות היה Yusuke Asai. בהשראת ציורי קיר הודיים מסורתיים, הוא כיסה את כל הקירות והתקרה של הכיתות בציורים שנעשו בבוץ. בשיתוף עם הילדים, הוא אסף חול מאתרים שונים בכפר וערבב אותו במים כדי ליצור פיגמנטים. אסאי גם עודד את הילדים להוסיף את טביעת ידיהם על ציורי הקיר. לאחר סיום הפסטיבל, אסאי גייס את הילדים פעם נוספת, הפעם כדי לעזור לשטוף את ציורי הבוץ ולהחזיר את החומר לאדמה. באמצעות התנסות זו, אסאי לימד את הילדים את משמעות מחזור החיים.
האמן היפני אקירה קאמו, הנציח על קירות בית הספר בציור, רגע בו צפה בגדת הנהר שבה מתאספים ילדים מדי בוקר "יש רגע שבו השמש זורחת מעל כולם. רציתי לצייר את זה ולהגיד להם, 'אולי אתם לא שמים לב, אבל אתם חיים ברגע יפה כל כך", הוא אומר.
הפסטיבל הביא לאורך השנים לגידול בכמות התלמידים שנקלטו בבית הספר וגם הצליח לעורר יצירתיות בילדים, לצד רוח של גאווה בתרבות שלהם.