טקסטיל אפריקאי מפקקים ביצירתו של אל אנאצוי

פקקים, מיליוני פקקים ההופכים לאריג – מתגבשים לקדחת ויזואלית שלוקים בה כשעומדים מול נצנוצי האלומיניום של האומן האפריקאי הרב תחומי אל אנאצוי. אנאצוי יצר ז'אנר ייחודי של אמנות אפריקאית שאין לה דבר וחצי דבר עם מסכות. יודעי דבר מגדירים אמנות זו על ידי דימויים בהם הוטבעו אלמנטים של איזון וסימטריה, שליטה טכנית גבוהה בחומר, איפוק ושלווה פנימית. ואכן, כל אלו מצויים ביריעות האלומיניום רחבי הממדים של אנאצוי. עבודתו Dusasa I אף זכתה להגיע ב-2007 לביאנלה בוונציה.

10/2026 | : ד"ר דורית קידר

El Anatsui, Energy Spill – detail, 2010

אחזור להתחלה.
אל אנאצוי (El Anatsui, 1944) נולד בגאנה ואחרי למודי אמנות ופיסול באוניברסיטה, עבר להתגורר בניגריה שם לימד אמנות. בראשית דרכו האמנותית, עסק בעיקר בפיסול בעץ ובקרמיקה כאשר בשלב מסוים החל לשלב בפסליו מרכיבים בלתי קונבנציונאליים – חומרים יומיומיים בעלי משמעות תרבותית והיסטורית. מסוף שנות התשעים מהות יצירתו מתגלמת בפקקי אלומיניום של בקבוקי משקאות חריפים. הוא המציא טכניקות שבסיסן הוא שְלל וריאציות של קיפול, מעיכה, ליפוף וחיבור של יחידת הפקק הקטנטנה. את התוצרים הוא מחורר ומחבר ליריעות גדולות וגמישות באמצעות חוטי נחושת.
אנאצוי למעשה מהדהד ביצירתו את מסורת הטקסטיל של מערב אפריקה, את בד הקנטה (Kente) האופייני למורשתו – את מהות מלאכת היד כמו גם את הצבעוניות. הטקסטיל המסורתי מבוסס על מִחזור בדים ישנים, שהם לעיתים בלויים ומרופטים. הבדים עוברים תיקון אומנותי המדגיש את הקרעים, החורים והשוליים הפרומים. הפקקים שהפכו שטוחים, נתפרים גם הם בתהליך המזכיר פעולת תפירה או אריגה ידנית. טְלָאֵי הטקסטיל כמו טלאי האלומיניום מחוברים באמצעות תכים חוזרים ונשנים שהם חלק אינטגרלי מהמשטח הארוג. גם הצבעוניות היא זהה וכוללת צבעים וגוונים של אדום, כחול, ירוק, כסף וזהב. עיצוב היריעות מורכב מיחידות קטנות של פסים וגושי צבע. הקומפוזיציה הפנורמית מתבססת על עקרון של חזרתיות, מקצב ושינוי. אלו נוצרים באמצעות צירופם של אלפי פקקים בעלי צבע, צורה ומרקם שונים. בדומה לאריגי הקאנטה שבהם דגמים גאומטריים יוצרים רצפים משתנים, גם באריג הפקקים אין סימטריה נוקשה או חזרתיות מכנית אלא מקצבים חזותיים של צפיפות ודלילות, של אור וצל, ושל משטחים חלקים לצד משטחים גליים, מקופלים ומעוכים.
המעברים בין יחידות וצבעים שונים יוצרים תחושה של תנועה מתמדת כך שהיצירה נראית כמשטח מתפתח המשתנה ככל שהצופה נע לאורכה. כאשר הצופה מתבונן ביריעת הפקקים מרחוק, היא נראית כאריג זהב מפואר. מקרוב לעומת זאת, הזהב עובר טרנספורמציה והופך לפח. הדבר דומה למעשה אלכימיה הפוך. מראה הפקקים המעוכים והמקופלים, כמו גם חוטי הנחושת המחברים ביניהם, חושף את סודה של מלאכת היד. מעבר זה בין מבט רחוק למבט קרוב, מדגיש את הפער בין הווה של יצירה מרהיבה לבין זיכרון היסטורי קודר. אנאצוי יוצר דיאלוג מתמשך בין עבר להווה באמצעות האובייקט עצמו. הבקבוקים מהם הוסרו פקקי האלומיניום, הם בקבוקים שהכילו אלכוהול. אל חותמת החברה שמייצרת את המשקה, מוסיף האומן חותמת המעידה על עבר קולוניאלי. האלכוהול היה אחד המוצרים שהביאו עמם האירופים לאפריקה במסגרת רשתות המסחר שהתפתחו בין היבשות. משקאות חריפים הוחלפו בזהב, בשנהב ולמרבה הצער, בבני אדם.
יריעות הפקקים של אל אנאצוי הן עצומות. בעת ובעונה אחת, אם כך, ניצב בפני הצופים אוקסימורון לתפארת – קנה מידה מונומנטלי וקנה מידה מיניאטורי. הפער בין ממדיו הזעירים של הפקק הבודד לבין ממדי היריעה הענקית שנוצרת מאלפי יחידות, מדגיש את המעבר מן השולי והיומיומי המונח מחוץ למוזיאון אל ההוד וההדר התלוי על קירות הקוביה הלבנה. ואם בגלריות מוזיאליות עסקינן, כדאי לשים לב לשמות שאנאצוי מעניק לעבודותיו, שמות המציגים בקליפת אגוז את מהות אמנותו/אומנותו הנעה בין הארצי לרוחני:

• עור האדמה (Skin of the Earth)
• גלימה מעוצבת (Gawu)
• טלאי קהילתי (Dusasa I)
• הבד של הזקן(Old Man's Cloth)
• חיפוש אחר קשר (TSIATSIA)
• כח המשיכה וחסד ((Gravity and Grace.

יצירתו של אל אנאצוי מציעה מפגש ייחודי בין עבר להווה, בין אוֹמנות לאוּמנות, ובין מסורת מלאכת היד לשפה פיסולית עכשווית. באמצעות חיבור בין עקרונות של אריגה מסורתית וחשיבה צורנית מודרנית, פורץ אנאצוי את הגבולות שבין פיסול, טקסטיל ועיצוב. הצבע, האור, המרקם והתנועה הרוחשים וגועשים בין פקקי האלומיניום הופכים את יריעת המתכת לקלידוסקופ פיסולי מרהיב.