"אתה אולי מיוחד מבחינה אמנותית, אבל מבחינה מוסרית אתה חסר ערך", אמרה לו פעם דורה מאר. נאמנות לא הייתה תכונה בה ניחן האמן שהיו לו עשרות ואולי מאות מאהבות. האנרגיה יוצאת הדופן שהקדיש לציוריו ופסליו - הוא יצר כ -25,000 יצירות מקוריות, יותר מכל אמן אחר בהיסטוריה - דומה רק למסירות שבה רדף אחר נשים. כמאהב היו לו סתירות רבות: חביב ורגיש אך גם אנוכי, עריץ ושתלטן. ביוגרפים מתארים כי יחסו לנשים "נעה בין רוך קיצוני מצד אחד לשנאה אלימה מאידך, כאשר נקודת האמצע היא סלידה-אם לא זלזול'.

 

היא הפכה לאשתו בגיל 17, ילדה לו ילד והתאבדה לאחר מותו, 50 שנה לאחר שנפגשו. Marie-Thérèse Walter הייתה האהבה והמוזה הראשית של פיקאסו מאז נתקל במקרה, כשהייתה בת 17 והוא בן 45 – מחוץ לחנות הכלבו גלרי לאפייט, בפריז, בינואר 1927. מארי-תרזה הייתה ילדה בורגנית שובבה אך מהוגנת, שהתגוררה בדרום פריז, עם אמה ושתי אחיותיה. "יש לך פנים מעניינות," אמר לה פיקאסו "הייתי רוצה לצייר דיוקן שלך, אני פיקאסו". אמנם השם שלו לא אמר לה כלום, אבל העובדה שאמן מצא אותה יפה, ריגשה אותה.
מארי-תרזה הייתה מגיעה לסטודיו של האמן ברחוב לה בוטי, בקומה שמעל הדירה שחלק עם אשתו Olga Khokhlova, בלרינה אוקראינית. היא הייתה קטינה ובמרחק שישה חודשים מהגיל המתיר למבוגר לקיים איתה יחסים, אבל הם עשו את זה כעבור שבוע ושמרו על זה בדיסקרטיות. חסרונו של אבא לנערה הקל על פיקאסו לפתות אותה. בעיקר היה צריך להזהר מאשתו אולגה שפיתחה קנאה פתולוגית, שנבעה מהבגידות הבלתי פוסקות של בעלה. היא הייתה חסרת מעש בבית שהרשה לעצמו כבר אז להיות מוקף במשרתים וחברתה כתבה עליה "משועממת, לא ממומשת ומרירה על אובדן הקריירה שהייתה לה כבלרינה, רק מטרה אחת נותרה לה בחיים – להפוך את קיומו של בעלה לבלתי נסבל – והיא התמסרה לחלוטין לכך'.

 

Olga Khokhlova

 

אבל פיקאסו היה הפעם מאוהב יותר מאי פעם. דמותה החושנית של מארי-תרזה הייתה ההשראה לפסליו הגדולים ביותר של פיקאסו. הוא היה מצייר ומפסל אותה כדפנה, הנימפה שעברה מטמורפוזה לצמח כדי למנוע מאפולו לאנוס אותה. הוא הציב את פסלה כדפנה (Woman in the Garden,1932) בחצר הבית הגדול שלהם.

 

Woman in the Garden

באוקטובר 1932 ערכה העיר פריז לפיקאסו תערוכת רטרוספקטיבה ב"Galerie Georges Petit", שביססה אותו כאמן המפורסם והשנוי במחלוקת ביותר בעולם. במרכז התערוכה הייתה סדרת הדיוקנאות הסנסציוניים של מארי-תרזה; היא עירומה בכולם וברובם היא יושבת ומביטה בלעג לצופים בה. אחד מדיוקנאות אלה בשם The Dream, נרכש על ידי בעל קזינו אמריקאי תמורת 139 מיליון דולר וכך בשנת 2006 הפך "החלום" לציור המפורסם ביותר באמריקה (ציור אחר שלה, Nude, Green Leaves and Bust, השיג מחיר שיא של 106.5 מיליון דולר בשנה שעברה).
התערוכה הייתה זו שחשפה לאולגה את המאהבת של בעלה וזעמה הפך כה אלים, עד שהרופאים העבירו אותה לבית מלון, מחשש לפחות לבריאותה. פיקאסו הגיש תביעת גירושין, זמן קצר לאחר יום הולדתו ה -50 אך רצף אירועים מנע ממנו להתאחד עם אהובתו: מארי-תרזה כמעט טבעה בשיט בנהר, היא חולצה אך נותרה חולה מזיהום מי הנהר, אך עורכי דינו לא נתנו להם לחיות יחד בגלל תביעת הגירושין. הן המשיכו ביחסיהם בחשאי, אולגה קיבלה את האחוזה שלהם ואת המשמרת על בנם Pablito והמאהבת שלו, ילדה לו את בתו מאיה ב-1935.
מכאן החיים ביניהם יכלו להמשך כמשפחה אחת גודלה ומאושרת. אבל אז פגש פיקאסו את Dora Maar, צלמת זוהרת ומחוננת להפליא והרומן ביניהם מסמן את הפרק הבא בחייו של פיקאסו.
בתחילת 1937, מלחמת האזרחים בספרד גייסה את פיקאסו מבחינה פוליטית. ההפצצה של העיר הכפרית הבסקית הקטנה גרניקה, שהרגה מאות אזרחים, סיפקה לו את הנושא המושלם לקיר של הביתן הספרדי ביריד העולמי, שייפתח בפריז כמה חודשים אחר כך והובילה ליצירת המופת הגדולה ביותר שלו, Guernica אשר הפכה את פיקאסו לאייקון של האנטי-פאשיזם בעולם.
דמותה של מארי-תרזה מחלחלת ליצירה וניתן לזהותה בה במספר סצנות, אבל לדורה מאר היה חלק משמעותי יותר בגרניקה, הצלמת תיעדה כל שלב בתהליך היצירה ושימשה גם כעוזרת הסטודיו של פיקאסו.
פיקאסו עשה כמיטב יכולתו כדי ששתי הנשים לא תפגשנה אך בכל זאת זה קרה והתחוללה מלחמה רומנטית מול המלחמה שבגרניקה. בספר זיכרונותיה של Françoise Gilot (המאהבת שתחליף את דורה), הייתה עדה למפגש בסטודיו והיא מעידה ששתיהן פנו אליו כדי לבחור מי תשאר איתו. פיקאסו נהנה מהסיטואציה ואמר להן שהן יצטרכו להלחם עליו והן אכן נאבקו זו בזו. אלא שבמהלך השנים הקרובות, ניהל פיקאסו מערכות יחסים עם שתיהן – דורה הייתה הפילגש הרשמית ומארי-תרזה, אף על פי שהם לא היו נשואים בפועל, הייתה האישה. בתום מלחמת העולם השנייה, סבלה דורה מהתמוטטות עצבים ופיקאסו עבר לדרום צרפת יחד עם Françoise Gilot, שילדה לו שני ילדים. כשאשתו אולגה מתה לבסוף, בשנת 1955, התקשר פיקאסו למארי-תרזה וביקש ממנה להינשא לו. היא אמרה לו לא והם אכן לא התראו שוב מעולם. Jacqueline Roque החליפה את פרנסואז גולות והפכה למאדאם פיקאסו, עד מותו של האמן, בגיל 92 בשנת 1973.
מותו הביא את מארי-תרזה לגלות את מסירותה למשפחת פיקאסו וכל ילדיה. היא ניסתה, ללא הצלחה, להציל את בנו Pablito מלהתאבד ולבסוף, מארי-תרזה, שלא הייתה מסוגלת להמשיך לחיות עכשיו כשפיקאסו מת, התאבדה בעצמה בשנת 1977, 50 שנה לאחר שנפגשו. Jacqueline Roque התמכרה לאלכוהול ובשנת 1986, אבודה בלי ה"אלוהים" שלה, היא ירתה בעצמה. דורה מאר נשארה לבד עד היום כשהיא אומרת "אחרי פיקאסו, רק אלוהים".

 

Marie-Thérèse at Dinard, Brittany in 1928.

 

Marie-Thérèse Walter nurses Maya at the Villa Sainte-Geneviève, in Juan-les-Pins, France, 1936

 

Pablo with their daughter, Maya, and dog, Ricky, in 1944. Photograph by Marie-Thérèse Walter

 

Maya with a Doll and a Wooden Horse (1938)

 

Marie-Thérèse Walte and Maya

 

 

Portrait de Maya, 1943. “I had just turned eight; my mother had ordered a dress from Dior, in brown velvet with a lace collar from Caen.”

 

 

Nude, Green Leaves and Bust

 

Marie-Thérèse Accoudée, 1939.

 

Femme au béret rouge-orange – Marie-Thérèse Walter

 

 

Picasso’s Portrait of Marie-Thérèse in a Red Beret (1937)

 

 

The Muse

 

 

 

 

פיקאסו ודורה מאר

 

פיקאסו ודורה מאר

 

 

 

 

 

pablo-picasso-dora-maar-sur-la-plage-dora-maar-at-the-beach-1936-oil-on-canvas

 

Portrait of Dora Maar, 1937

 

Man-Ray-Dora-Maar-1936-©-Man-Ray

 

 

 

 

 

 

 

 

Francoise Gilot and Picasso by Robert Capra, 1948

 

Gilot

 

 

Gilot with Picasso and their son, Claude, 1952. Photograph Roger-Viollet

 

 

 

 

picasso-and-françoise-gilot-by-capa

 

 

 

 

 

 

Francoise-Gilot-October-2011-in-her-Manhattan apartment

 

 

 

picasso Artists at work Paloma and Pablo

 

 

Jacqueline Roque

 

 

Pablo Picasso and his wife Jacqueline Roque at their home in Vallauris on October 22, 1961. Photo by Andre Villers

 

 

 

 

Pablo Picasso, Madame Z (Jacqueline with Flowers), 1954. Photo by Claude