מה שנראה במבט ראשון כפביליון זמני הוא למעשה יצירה רב־תחומית המבקשת להמחיש רעיון מופשט באמצעות חלל. The Architecture of Virtual Water, שתוכנן על ידי האדריכלית Benedetta Tagliabue יחד עם חוקר מדיניות המים Jampel Dell'Angelo, המלחין Yeshi Silvano Namkhai והאמן הדיגיטלי Ati Sphere, בוחן את מושג "המים הווירטואליים" – כמות המים הסמויה הדרושה לייצור כמעט כל מוצר או שירות בחיינו, מהמזון והבגדים ועד לשימוש בבינה מלאכותית.
המיצב הוצג לראשונה במסגרת Biennale di Venezia 2025, וכעת הוא מוצב ב־Roca Barcelona Gallery עד נובמבר 2026, כחלק מאירועי Barcelona – World Capital of Architecture.

להפוך מושג מופשט לחוויה פיזית: המונח "מים וירטואליים", שטבע בשנות ה־90 הגיאוגרף הבריטי John Anthony Allan, מתאר את כמות המים הנצרכת לאורך שרשרת הייצור של מוצרים ושירותים. למרות חשיבותו, מדובר במושג שרוב האנשים כלל אינם מודעים אליו. Tagliabue ביקשה להפוך את הרעיון הבלתי נראה הזה לחוויה חושית. במקום להציג מים אמיתיים, היא בחרה דווקא בחומר שנמצא בקצה השני של הסקאלה – נייר.
"המים נמצאים כאן כנוכחות רעיונית בלבד," היא מסבירה. "אם היינו משתמשים במים אמיתיים, המבנה פשוט היה מתפרק."

המילה AQUA הופכת לאדריכלות: לב המיצב בנוי מארבע אותיות ענק המרכיבות את המילה AQUA. כל אות יוצרת חלל עצמאי, וביחד הן משרטטות מסלול שבו המבקרים נעים בין אור, צל, צלילים ומיצגים דיגיטליים. זהו מהלך טיפוסי לעבודתו של משרד Miralles Tagliabue – EMBT Architects, שבו האדריכלות אינה רק מבנה אלא גם סיפור, שפה וחוויה. ההליכה בין האותיות הופכת את המילה עצמה לחלל אדריכלי – מסע שמזמין את המבקר להבין כיצד מים מלווים כל פעולה יומיומית, גם כאשר אינם נראים לעין.

אדריכלות שמלמדת בלי להטיף: אחד הרגעים המשמעותיים במיצב מזכיר למבקרים שהמים הווירטואליים אינם קיימים רק במוצרים שסביבנו – אלא גם בתוכנו. "אנחנו עצמנו מורכבים ממים," אומרת Tagliabue. "כולנו מתחילים את החיים בתוך מים."
במקום להציג נתונים סטטיסטיים, המיצב יוצר אווירה המאפשרת למבקרים לחוות את הרעיון באופן אינטואיטיבי באמצעות אור, קנה מידה, תנועה וסאונד.

נייר ממוחזר, מבנה מתקפל וחשיבה על קיימות: קירות הפביליון עשויים מנייר סינון תעשייתי ממוחזר בטכנולוגיית Honeycomb, היוצרת מבנה קל במיוחד אך בעל חוזק מבני. החומר מיוצר בקטלוניה באמצעות אנרגיה סולארית, והוא ניתן לקיפול, פירוק והרכבה מחדש. Tagliabue מדגישה כי גם אדריכלות זמנית חייבת לחשוב על מחזור החיים שלה.
"אנחנו מנסים כבר שנים לקדם תפיסה שלפיה אין היגיון ביצירת מבנים זמניים שנזרקים לאחר השימוש," היא אומרת. "אפשר לתכנן אותם כך שיורכבו מחדש במקום אחר."

אדריכלות, מדע ואמנות תחת קורת גג אחת: לצד המבנה עצמו משולבים במיצב פס קול שיצר Yeshi Silvano Namkhai, המבוסס על צלילים טבעיים, תדרים דיגיטליים וקולות של מיקרואורגניזמים הקשורים לעולם המים, וכן עבודות חזותיות של Ati Sphere. לדברי Tagliabue, השילוב בין אדריכלות, מוזיקה ואמנות יוצר מצב תודעתי שמאפשר למבקרים להיות פתוחים יותר ללמידה. "כשאנשים נמצאים בסביבה יפה ורגועה, קל יותר לגרום להם להבין רעיונות מורכבים."

מים כאתגר המרכזי של האדריכלות העתידית: המיצב משתלב בדיון הרחב על תפקידם של מים בתכנון ערים ובאדריכלות בעידן משבר האקלים. אם בעבר נתפסו מערכות המים כעניין הנדסי בלבד, כיום הן הופכות לחלק בלתי נפרד מהחשיבה האדריכלית. עבור Tagliabue, תפקידו של האדריכל אינו מסתכם בעיצוב מבנים יפים, אלא גם בהפיכת רעיונות חברתיים וסביבתיים מורכבים לנגישים, מוחשיים ומעוררי מחשבה.
ב־The Architecture of Virtual Water, האדריכלות אינה רק מסגרת פיזית – היא הופכת לכלי שמאפשר לראות את מה שבדרך כלל נשאר בלתי נראה.

אדריכלות: Benedetta Tagliabue / Miralles Tagliabue – EMBT Architects
שותפים לפרויקט: Jampel Dell'Angelo, Yeshi Silvano Namkhai, Ati Sphere
מיקום התצוגה: Roca Barcelona Gallery, Barcelona
הוצג לראשונה: Biennale di Venezia 2025
צילומים: Lluc Miralles ו־Miralles Tagliabue – EMBT Architects

The Frezza Milano Pop-Up

 Benedetta Tagliabue Photo by Colectivo Anguila