האמנית גילתה את התכונות המדיטטיביות של חיתוך הנייר, בתהליך רגוע ומוקפד, במוסד לטיפול בנפש. היא מדברת על "קצב המספריים ועל מרקם הנייר החתוך דק", כדוגמאות לתהליך המחשבה שלה – סוג של קו ישיר למוחה. "הם תרגול הכרחי עבורי לגבש את הקשר שלי לעולם החיצוני," היא אומרת. צורה אלטרנטיבית של מדיטציה.
היא גוזרת נייר מאז שנכנסה לבית החולים הפסיכיאטרי, בגיל 20. עבודה זו נמשכה 15 שנה, במהלכן הייתה גוזרת נייר 10 שעות ביום, המסתכמים, מן הסתם, בעשרות אלפי גיליונות נייר.
היא גזרה עיתונים ואמרה שמלבד צבע העיתון, גם הצליל והקצב של המספריים חשובים לה מאוד ולכן רצתה להעביר גם את הצלילים האלה לקהל ולשתף אותו בהאזנה להם. היא סדרה מיקרופונים וצלילי הנשימה שלה, המספריים והנייר ליוו את המיצג שלה. צליל חיתוך הנייר התגבר ככל שמתקרבים לאמנית.