במהלך חייו לא היה לפסל Bodys Isek Kingelez מקונגו שבאפריקה (1948–2015), אף סוחר אמנות שישווק את יצירתו. הוא בנה לעצמו חזון עם ערי בירה גלובליות לאפריקה פוסט-קולוניאלית ויצר מאות דגמים אדריכליים זעירים לאורך הקריירה שלו, שנקטעה בשנת 2015, לאחר מאבק בסרטן. בשנת 2018, אחד ממוזיאוני האמנות הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם, הציג את עבודתו בתערוכה, שבעצם הייתה תערוכת היחיד ברטרוספקטיבה הראשונה ש- MoMa אירגנה אי פעם לאמן שחור אפריקני.

 

 

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, זכתה לעצמאות מבלגיה בשנת 1960 וקינגלס מצא עבודה כמורה בבית ספר תיכון בבירת קינשאסה, בעידן של דה-קולוניזציה. זה היה הרגע בו ארצו ביקשה לבנות זהות, שהוא לא רצה להיות רק חלק ממנה, אלא רצה לעצב אותה בעצמו.
בשנות השמונים הוא החל לאסוף חומרים שהושלכו לאשפה, מבקבוקים, פלסטיק ונייר ועד לקיסמי שיניים, במטרה ליצור דגמים של מבנים, כשרצה שהם יהיו בקונגו הפוסט-קולוניאלית. הוא הציע את יצירתו למוזיאון הלאומי של קונגו אך נתקל בחוסר אמון, הם לא יכלו להאמין שמורה פשוט בבית ספר בכפר חקלאי קטן, יצר דגמים כה מורכבים ומועצת המוזיאון ביקשה ממנו להוכיח שהוא יוצר העבודות. עד אז הציעו לו עבודה בארכיונים כמשחזר של חפצים מסורתיים באוסף המוזיאון, לאור כשרונו במלאכת היד אך מבלי להכיר בפוטנציאל שלו כאחד האמנים הגדולים ביותר באפריקה. בזמנו הפנוי, המשיך קינגלס לפסל את הדגמים שלו, מבנים לעיר שלמה עם קשת בענן.
לפעמים החזונות האוטופיים ביותר נולדים במקומות הכי איומים וכזה הוא המקרה של האמן קינגלס, שגוף עבודתו הקוויסיקוטי מבשר בפירוט רב את חזונו לעיר העתיד, רחוק מהמטרופולין הכאוטי והעגום של קינשאסה, עיר הולדתו, בירת זאיר (שמה החדש של המדינה שהיה עד 1997). למרות שלא היה לו הכשרה רשמית כאדריכל או כאמן, קינגלס יצר במהלך חייו מודלים ארכיטקטוניים שאפתניים של מבנים וערים אוטופיות, מתוך חומרים יומיומיים כמו מנייר, קרטון, פלסטיק, פחיות סודה, פקקי בקבוקים ושאריות של אריזות.
העיצובים הפנטסמגוריים של הדגמים כוללים גורדי שחקים מלבניים, בנייני משרדים מלכותיים, תחנות רכבת מפוארות ובנקים ראוותניים, שופעים סנפירים, פנסים ועמודים, מעוטרים במוטיבים דקורטיביים גאוניים עם מורכבות גיאומטרית ופרחונית, יוצרים ארץ פלאות קליידוסקופית מרתקת.
למרות שיש בעבודתו אלמנטים מקבוצת ממפיס משנות השמונים של אטורה סוטסאס ושל הארמונות דמויי החללית של האדריכל הבוליביאני Freddy Mamani, הדגמים שלו הם כמו שום דבר ממה שראיתם בעבר. שכונות העוני של קינשאסה הפכו לאוטופיות צבעוניות רבות אפשרויות, עם שלל מבנים ראוותניים, שדרות, פארקים, אצטדיונים ומונומנטים. הוא הפך את הכפר החקלאי בו נולד קימבמבלה איהונגה, למטרופולין מיניאטורי שמזכיר את תור הזהב של לאס וגאס בארכיטקטורה של Googie.

 

 

למרות מוצאו הצנוע, קינגלס היה איש משכיל וראה עצמו כאיש העולם. הוא התלבש בסגנון הדומה ל-Sapeurs, תת-תרבות בקונגו, עם לבוש מוקפד וגנדרני המתריס בעוני ובסביבה הפגועה ממלחמה.
"אני מעצב, אדריכל, פסל, מהנדס, אמן", הוא העיד על עצמו באגוצנטריות זהה לבגדיו. אלוהים עצמו, האמין קינגלס, היה אמן, שצייר את ההרים והיערות וקינגלס ראה את עצמו, בהרחבה, כ"אל קטן". שמו שלו, בצורות שונות, מופיע בכל יצירה, בין אם חתום במדליוני זהב ובין אם זועק בשלטי חוצות, אך בכל זאת, קינגלס לא היה מוכר בקינשאסה, שם בילה את חייו.
בסוף שנות השמונים, הבחין אדריכל צרפתי שעבד ברחבי אפריקה ביצירתו של האמן המקומי. המפגש המקרי הוביל בסופו של דבר להזמנה של אמן לא ידוע אז, להציג את יצירתו במרכז פומפידו בפריס. יורש אימפריית המכוניות הצרפתי-איטלקי, Jean Pigozzi הפך לאספן מרכזי שלו ואוסף האמנות האפריקאית העכשווית שלו בז'נבה, מחזיק כעת במספר העבודות הגדול ביותר משלו בעולם.
"אני עושה היטב את העבודה הכי מדומיינת, קפדנית ונחשבת, במטרה להשפיע יותר על החיים. כאמן שחור אני חייב להוות דוגמא טובה לאמנות טהורה שתביא אור למען כולם, בזכות תקוותי העמוקה למחר טוב יותר".

 

 

שלושים שנה אחרי התערוכה הראשונה שלו בפריס, תערוכת הרטרוספקטיבה לאמן יחיד ראשונה שערך ה-MoMA לאמן אפריקני שחור, חפשה לעולם את המטרופולינים של קינגלז. התערוכה הציעה חוויה של מציאות מדומה, שאפשרה למבקרים לדחוס עצמם לממדי הערים שלו ולשוטט ברחובות "Ville Fantôme 1996" המפורסמת, דגם העיר הגדול ביותר שלו באורך של 18 מטרים ורוחב של כמעט ארבעה מטרים. זוהי ללא ספק יצירת המופת שלו, הכוללת כ-50 מבנים, גשר ושדה תעופה, רשת של דרכים, שבילים, פסי רכבת וגשרים.

 

 

הוא יצר למעלה מ -300 דגמים במהלך חייו. אף על פי שאף אחת מהפנטזיות העירוניות שלו לא תהפוך אי פעם למציאות במהלך חייו – מורשת קינגלז קיבלה הכרה במולדתו – כאדריכל הוא היה ילד טבע כמו גם מתכנן עירוני, מהנדס ואמן בעל חזון. הוא תיאר קונגו אוטופית שלא צריכה משטרה, כזו שיש בה בתי חולים טובים יותר לחולי איידס וסלל את הדרך לעתיד טוב יותר. עם עצמאותה של קונגו מבלגיה בשנת 1960, נוצרה תקווה גדולה לבניית חברה אפריקאית חופשית, צודקת ומשגשגת, שבמרכזה בירת האומה החדשה, שאיפות שנופצו עד מהרה על ידי דיקטטורה, שחיתות ואי שקט אזרחי. מהבחינה הזו, יצירתו של קינגלס מגלמת יותר מכל את התוכניות הנעלות של קונגו שלאחר העצמאות, כמו גם את הרצון האוניברסלי לעתיד בהיר יותר, כאשר האמן עצמו טען במעורפל כי יצירתו תרמה לשלום, צדק ואוניברסאליות. לאומיות באשר היא, הסעירה את דמיונו ואחת העבודות שלו נקראה "פלסטינאים", אותה יצר בהתלהבות לאחר הסכמי אוסלו.
ערים רבות באפריקה במהלך המלחמה הקרה, שימשו כמעבדה לאידיאולוגיות אורבניסטיות ואדריכלות בעלות עניין מועט בחיי היומיום של אפריקאים. באופן פרדוקסאלי, אותם אזורים בעיר שקיבלו מעט מאוד סיוע ממשלתי, שגשגו והניבו את מה שאפשר לכנות תרבות עירונית שהיא חלק חיוני של חיי העיר.
רובנו חושבים שאת תכנון הערים והפיתוח העירוני, צריכים לעשות אדריכלים ומהנדסים, אך לאחר שרואים את דגמי הנופים העירוניים שיצר קינגלס ז"ל, מתחילים לתהות אם אמנים בעלי חזון צריכים לעזור להם בכך. מאחר והערים התוססות שלנו, נראות לנו פתאום מונוכרומטיות למדי.