האמנית מציירת עליו דמויות, פנים ובעלי חיים, והופכת את החומר החד־פעמי למעין עור שסופג צבע, מגע וזיכרון. Minginowicz משתמשת בצבעי אקריליק בהתזה, הנבנים בשכבות דקות ושקופות. הטקסטורה המוטבעת של נייר המגבת, המזוהה בדרך כלל עם מוצר תעשייתי לשימוש חד־פעמי, הופכת לחלק בלתי נפרד מהיצירה.
“אני מתעניינת בחומרים שנמצאים קרוב מאוד להיעלמות – רכים, סופגים ושבריריים”, מספרת האמנית  “עבורי הם הרבה יותר ממשטחים לציור. הם נושאים עקבות של זמן, מגע ונוכחות”.
הציורים שלה מושפעים בין היתר מציורי הרנסנס, מדיוקנאות נשיים ומדימויים של יופי ואינטימיות. אלא שבמקום להנציח גיבורים, קדושים או דמויות נשגבות על בד מפואר, היא בוחרת בחומר שנועד להיזרק. “ציוויליזציות נזכרות בזכות המונומנטים שלהן, אבל מובנות דרך הדברים שהן זורקות”, היא אומרת.
המתח בין חומר זול ומתכלה לבין ציור בעל נוכחות אמנותית הוא לב העשייה שלה. חלק מהעבודות מוצגות בין לוחות אקריליק עבים, המעניקים לנייר העדין נפח ומעמד של אובייקט אמנותי.
בימים אלה Minginowicz עובדת לקראת תערוכת יחיד ב-Galerie Prima בפריז, שתיפתח ב-8 באוקטובר 2026.