הצילומים נותנים כבוד למקורות הצילום האנלוגי, תוך שהם מבקשים לערער על תפיסת המציאות הקונבנציונלית, במיוחד בתקופה העדה לנוכחות ההולכת וגוברת של טכנולוגיה ואינטליגנציה מלאכותית. בעידן שכל צילום מרשים מעורר מיד את החשד שהוא נוצר באמצעות AI, בירן מתחיל בצילומים שעשה במצלמת Pentax 67 שלו וחיבר לקולאז’. התמונות המתקבלות הן בעלות בהירות חיה של יצירות אמנות מודרניות, ההופכות נופים ומרחבים יומיומיים להפשטות ציוריות, מציגות מראות מוכרים מנסיעות בדרכים ברחבי ארה”ב, עם איכות חלומית.
ביירן מציג את המלאכותי שזור בטבע, את האורבניות של לוס אנג’לס, שזורה בטבע ובנופים מנסיעותיו בכבישי המדינה – עמק המוות, הפארק הלאומי ילוסטון ועד הרובע הקובני של מיאמי – נופי חלומות מבוזרים ללא מיקום מובחן.