כל סצנה לוכדת רגע של איזון שקט בין צורה אדריכלית לחיים אקולוגיים. עצים עולים מבעד לגגות, גפנים נמתחות על פני בטון ופלדה וערים הופכות לבתי גידול משותפים במקום כובשות קרקע. צמחייה ובעלי חיים מקומיים – דביבונים בניו יורק, איילים סיקה בקיוטו, אוריקס בדובאי, פלמינגו בריו – מזכירים לנו שהטבע לעולם אינו מופשט.

עתיד ספקולטיבי זה אינו דיסטופי, אלא הזמנה: לדמיין יחסים חדשים בין בית גידול אנושי לטבע פראי, להטיל ספק בקביעות האדם ולחגוג את האפשרות של חזרה – איטית, שקטה וירוקה. מעל הכל, "התעוררות מחדש של ערים" מציעה שינוי בפרספקטיבה – התרחקות מהעדשה האנתרופוצנטרית שעיצבה את סביבותינו במשך מאות שנים. תמונות אלה מצביעות על עולם שלא תוכנן עבורנו, אלא עולם שבו אנו קיימים עם אחרים – עולם המעוצב על ידי הדדיות ולא על ידי שליטה. בדמיון מחודש זה, אדריכלות אינה עוד מדד לשליטה, אלא הקנבס שעליו הטבע כותב את עתידו.
בעזרת הבינה המלאכותית, סדרה זו הופכת למניפסט חזותי – כזה שאינו מתאבל על העבר, אלא פותח את הדלת לדרך סבוכה יותר, חיה יותר ולא אנושית של ראיית העולם.