לימדו אותנו תמיד, לא להסתכל על העטיפה, אלא על התוכן שהיא עוטפת, לא להסתכל בקנקן אלא בתכולתו ולא לשפוט ספר לפי העטיפה. עם זאת, יש אמנים אשר העטיפה היא האמנות שלהם - היא היא התוכן. בניגוד לקולגות שלהם, אמנים אשר יצירתם מכוסה רק עד שמגיעה ראשת העיר ומסירה את הלוט מממנה - יש אמנים אשר הלוט שעל היצירה, הוא היצירה שלהם. כמה כאלה אנו מציגים כאן.

האמן הקונספטואלי הגרמני HA Schult, עבד צעירותו בפינוי אשפה וההכשרה שרכש בתחום, אפשרה לו ליצור עבודות שמפנות תשומת לב לצריכה הכבירה של החברה המערבית: הוא פשוט מכסה באשפה מבנים ובעצם מחזיר לחברה את מה שהיא פלטה.
במקרה אחד הוא כיסה את חזית סניף הדואר בברלין ב-150,000 מכתבי אהבה שקיבל מאנשים אשר נענו לפנייתו – מחווה לרומנטיקה ותזכורת לא מעודנת לעידן שלפני הדואר האלקטרוני.
בעבודה אחרת, הוא כיסה מבנה באשפה וגם יצר את צבא הזבל – עשרות חיילים העשויים מאשפה, אותם העמיד במסדר בככרות ערים חשובות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האמן האפריקאי Ibrahim Mahama, יליד טאמלה (1987), גאנה, ממחזר חומרים שהושלכו לאשפה בסביבות עירוניות, ליצירת אמנות הבוחנת נושאים כמו סחורה, גלובליזציה, הגירה וניצול. היצירות המונומנטאליות שלו הופכות לחוויה, עשויות מחומרים כמו שרידי עץ או שקי יוטה, התפורים זה לזה ועוטפים מבנים ארכיטקטוניים.
אולי הכי מפורסמים בז'אנר, הם בני הזוג Christo Vladimirov Javacheff & Jeanne-Claude Denat de Guillebon, שעטפו מונומנטים כמו את. הרייכסטאג בברלין וגשר פונט-נוף בפריס, עם עבודות אמנות שכיסו עשורת קילומטרים.

 

 

 

 

 

 

למרות שכרגיל רק הבעל קיבל את הקרדיט לעבודות וכולכם מכירים את כריסטו, הרי הקרדיט ניתן לו בלבד רק עד 1994, אז העבודות זכו בקרדיט רטרואקטיבי ל"כריסטו וג'אן קלוד".
בני הזוג נהגו לטוס בטיסות נפרדות, במקרה שהאחד יתרסק, השני יוכל להמשיך בעבודתם, אבל ז'אן קלוד נפטרה לבסוף רק ב-2009, בת 74, מבעיה במוח. כריסוט אמר פעם: "אין לי יצירות אמנות קיימות, כולן נעלמות אחרי שאנחנו מציגים אותן. אני חושב שצריך אומץ הרבה יותר גדול כדי ליצור דברים שייעלמו מאשר ליצור דברים שיישארו".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פארק סונגמו Seungmo Park הוא פסל קוריאני עכשווי, אשר עבודותיו נוצרות על ידי חיתוך שכבות רבות של חוט תיל מאלומיניום. אחת מהן, היא פסנתר כנף עטוף בסך חוטי אלומיניום, כמו קורי עכביש.

 

 

האמן יליד פולין פיוטר יאנובסקי Piotr Janowski, התפרסם בזכות הפיכת מבנים ואפילו קטר רכבת שלם, למיצבי אמנות נוצצים, על ידי כיסוים בשכבות דקיקות של נייר כסף (אלומיניום פוייל). הוא עטף מבנים נטושים וגם את בניין העירייה בורשה, הכל במטרה להפנות תשומת לב לחוסר הדיור במחיר סביר בוורשה, למרות המספר הגבוה של הבניינים הריקים בעיר.
הקרמיקאית היפנית tanaka yu, עובדת הפוך מעמיתיה: הם עוטפים את עבודות הקרמיקה שלהם ומניחים ללקוחות לפרום את העטיפה ולהוציא את חפץ האמנות מתוכה. טנקה לעומתם, יוצרת בקרמיקה רק את העטיפות, אשר מהוות את היצירה ולא מכילות בתוכן מאום.