גישתו זו הקרובה ואינטימית – נובעת ממפגש מקרי לפני שבע שנים, ששינה את אופן העיסוק שלו בצילום. בעודו משוטט ברחובות לונדון בשנת 2008, ג’פריס הבחין בילדה חסרת בית שהצטנפה בשק שינה, במעבר צר לרחוב. היא צעקה בכדי לגרש אותו, אבל ג’פריס נשאר ובצורה עדינה ולא מאיימת, ישב והחל ולדבר איתה.
“מה שהילדה הצעירה ההיא לימדה אותי היה כבוד”, סיפר אחר כך. מאז אותה פגישה, החל ג’פריס מצלם חסרי בית בכל רחבי אירופה וארה”ב בדרכו האקספרסיבית הייחודית, האנושית, עם אהבה וכבוד. הוא נותן למצולמים שלו קול ודרך לשתף את מצבם ומנסה להעלות את המודעות כדי לעזור לחסרי בית.