Clara Peeters – Still Life with Cheeses, Almonds and Pretzels

פיטרס היא ציירת ברוקית בעלת שפה ייחודית השרויה בבועה של מסתורין. מכיוון שפרטיה אינם נמצאים על דפיו של אף מסמך היסטורי, הדבר היחיד שנותר לנו הוא לקרוא את הציורים הייחודיים שלה לאור הסביבה בה היא חיה.

חדר הפלאות

תקופת הבארוק הפלמי מתגלמת כעידן ייחודי ששיאו התרחש באנטוורפן. העיר היתה אחד המרכזים התרבותיים והאמנותיים החשובים ביותר באירופה. במקום זה הצטלבו המסחר הבינלאומי עם תרבות חומרית עשירה, כמו גם יצר אספנות עם ייצור חפצי יוקרה נדירים. במרחב שכזה בו העילית נמדדה בערכים של איסוף חפצי מותרות, הפכה גם האמנות לחפץ שהתגלם כמראָה המשקפת את התרבות. באקלים שכזה, אך טבעי הוא שציורי טבע דומם יהפכו לז'אנר עצמאי.
אנטוורפן של המאה ה־17, בהיותה צומת מסחרי מרכזי, הפכה גם מוקד להתפתחות מדעית, אינטלקטואלית וטכנולוגית. מהפכה של ממש התרחשה בצפון אירופה בתחום של מכשירי אופטיקה. אלו שינו את האופן שבו נתפס העולם ופתחו צוהר לאופני התבוננות שלא היו נגישים עד אז לעין האנושית. עוד התפתחו במקביל, אסתטיקה של זעירות וציור שיטתי מדויק לשם תיעוד וסווג קטלוגי ואנציקלופדי של תחומי הבוטניקה והזואולוגיה. לבסוף – רעיון חדר הפלאות (Wunderkammer) התפתח כתצורת איסוף חפצים והצגתם מרצפה עד תקרה בתוך חלל פרטי אחד. חדרים אלו שימשו כמעין מיקרו-קוסמוס של רוח התקופה שבו קוּבצו יחדיו – מגוון חפצי אמנות, כלי יוקרה, פריטים אתנוגרפיים, מינרלים, בעלי חיים מפוחלצים, צמחים נדירים, מכשירים מדעיים וכל דבר שנתפס כחריג.

A vanitas portrait of a lady believed to be Clara Peeters by Peeters, Clara (1594-1659)

ואז הגיעה קלרה פיטרס

באותה תקופה, נשים ממשפחות של ציירים מפורסמים או סוחרים בעלי קשרים, הצליחו לפתח קריירה מקצועית, אולם הכשרתן האמנותית היתה מוגבלת כי הן לא התקבלו כחברות בגילדות מקצועיות. רישום בגילדה היה הלכה למעשה המפתח לפרסום ומכירת היצירות. נותרה פתוחה בפניהן רק הנישה של ציור טבע דומם ודיוקנאות קטנים, שגם להם היה ביקוש. ההצלחה התקופתית של היוצרות הפלמיות לא נותרה בזיכרון ההיסטורי עד לאחרונה, ואז… אז הגיעה קלרה פיטרס במוזיאון הפראדו במדריד בתערוכת סולו.
קלרה פיטרס התגלתה כמומחית בתחום חדש שהלך והתגבש באותה התקופה – טבע דומם ובעיקר ה- Banketjes – ציורי שולחן שעליו נערמו פרחים, דברי מזון ושפע של כלי הגשה יוקרתיים. למעשה פיטרס פורצת את גבולות הז׳אנר של הטבע הדומם. אפשר לומר שסגנון הציור שלה התגלם כמעין חדר פלאות שטוח שבו נאספו פרחים יקרי ערך, מגוון מזונות אקזוטיים, כלי כסף ופורצלן מהודרים וגביעים מעוטרים. כל ציור של פיטרס הפך למוצר מותרות בפני עצמו. עבודותיה הגיעו עוד בחייה לאוספים חשובים ביותר כמו בית המלכות הספרדי.
למעשה, כל חפץ בו חשקה הבורגנות, הוצג ואורגן בקומפוזיציה יפהפייה, כפי שנראה בציור מ-1615 "טבע דומם עם גבינות, שקדים ובייגלים (Still Life with Cheeses, Almonds and Pretzels) ". על שולחן עץ מסודרים גלגלי גבינה עליהם ניתן לראות את חותם הגַּבָּן מזה, ואת החריצים שהוטבעו על ידי סכין החיתוך מזה. שקדים, תאנים, מאפים, בייגלה שניתן בו ביס, צלחת חרסינה סינית, כוס ונציאנית מוזהבת וקנקן חרס בעל מכסה מתכתי.
אחד החפצים המונח על קצה השולחן באלכסון, במישור הקדמי של הציור הוא סכין כסף שבדרך כלל ניתן על ידי החתן לכלתו כמתנת נישואין bridal knife, ועליו נהגו לחרוט את שמות שני בני הזוג. זהו סמל סטטוס, משהו כמו תיק בירקין של הרמס. שְׁמהּ של פיטרס חרוט על הידית המהודרת כאילו היה סימן של זכויות יוצרים. מעל הסכין, על המכסה המוכסף של הקנקן, משתקפת דמותה של פיטרס כבועת סלפי. הציירת יוצרת, אם כך, נוכחות כפולה של זהותה כאמנית – חתימה רשמית ופורטרט חופשי.
פיטרס הצליחה להפוך טבע דומם לזירה מלאת חיים. הפרחים, הפירות, החרקים, הדגים והסרטנים המופיעים בציוריה, מתוארים ברמת דיוק יוצאת דופן המזכירה את האיורים האנציקלופדיים שהתפתחו במסגרת חקר הטבע. בסוגריים יש לשאול, האם יתכן שפיטרס הייתה אחת מהציירים שעסקו באילוסטרציה מדעית? מבחינת הדיוק הטכני התשובה היא חיובית. גם מבחינת הצורך הכלכלי התשובה היא חיובית, שכן אין כל רישום המעיד שאחד מגברי משפחתה של פיטרס היה אמן או סוחר. לכן, אין אלא להסיק שאת הצלחתה היא בנתה בעשר אצבעותיה. יודעי דבר טוענים שמוצרי היוקרה החוזרים ומשתקפים בציוריה של פיטרס והשווים ממון רב, היו רכושה הפרטי. בנוסף, על סמך המראה הנחשף בהשתקפויות הסלפי, נראה שהיה לפיטרס סטודיו משלה. אם כך, לא יהיה זה מוגזם להניח שפיטרס עסקה באיורי קטלוג אנציקלופדי כחלטורה.
אחזור אל שולחנה של פיטרס – מיני המעדנים המונחים על השולחן זוכים לטיפול מוקפד המבליט את מרקמם, צבעם ואיכותם החומרית. על פני הכלים ניתן להבחין אף במשחקי האור הנשבר. גביעי כסף, קנקנים, סכינים, צלחות וכלי הגשה מתוארים בדיוק קפדני אולטרה-ריאלי. היכולת של פיטרס להפוך אובייקטים יומיומיים למוקד של יופי מהפנט, מהווה מעשה אמנותי של "אלכימיה חזותית". הפרח והפרי, המתכת והזכוכית, האור והשתקפותו – כולם עוברים מעין טרנספורמציה פיסולית ונדמה שאפשר להושיט יד… למשש, להריח ולטעום. אגב, כל המזדמן להאג, יכול לצפות בחגיגה זו במוזיאון Mauritshuis בחדר 3.

חייבים לדבר על הסלפי של קלרה פיטרס

דימויי הסלפי, נועדו להכניס את עצמה כאמנית יוצרת לתוך הקוסמוס האלגנטי רווי היוקרה אותו היא מתארת. לכל המרימים גבה לגבי אותו סלפי בן 400 שנה, אומר כך. תנוח דעתכם/ן. האין הסלפי מוגדר כפרקטיקה חזותית שבה היוצר מייצר דימוי של עצמו או מסמן את נוכחותו בתוך היצירה? הרי הציירת יוצרת בועה של ייצוג עצמי אותה היא מטמיעה בתוך עבודתה.
בציור משנת 1612 "טבע דומם עם פרחים, גביעים מוזהבים, מטבעות וקונכיות" (Still Life with Flowers, Gilt Goblets, Coins and Shells), השתקפותה של פיטרס מתגלה על פני הגביע המוזהב המקושט באליפסות מלוטשות וקמורות. תשע בועות סלפי מופיעות כאליפסות ומהן משתקפת האמנית כשהיא מחזיקה פלטת צבעים ומכחולים. ההשתקפויות אינן זהות. אין כאן שיכפול. פיטרס אינה יוצרת דיוקן מסורתי, אלא בוראת דימוי מיניאטורי המוטמע אל תוך עולם החפצים. בכך היא שומרת על חוקיו של ז'אנר הטבע הדומם, אך בו זמנית היא עצמה נוכחת בציור.
אסיים בקורט אנכרוניזם – יצירתה של קלרה פיטרס נושאת אופי ארס־פואטי. היא אינה מסתפקת בתיאור החפצים בלבד, אלא עוסקת גם במעשה הציור עצמו ובמעמד שלה כיוצרת. היא מפנה את תשומת הלב אל הטבע הדומם ובאותה מידה אל מי שיצרה אותו. כך הופך הציור למעין הרהור על מלאכת האמנות ועל נוכחותה של האמנית בתוך יצירתהּ. הסלפי המרהיב בן 400 השנה, מקפיא את היוצרת בתוך הקוסמוס התוסס אותו היא בראה, כשהיא ממשיכה ומציירת בסטודיו שלה במעין הווה לימינלי מתמשך.

ד"ר דורית קידר היא סופרת וחוקרת המתמחה בשדים, רוחות וקערות-השבעה.

Game Piece with Poultry – Clara-Peeters

Still life sea