סדנת היצירה של האמן הרב־תחומי איתי זלאיט ממוקמת בקומת המרתף בבית הוריו בבני־ברק - אותו בית שבו נולד וגדל. החלל האינטימי והטעון הזה משמש כנקודת מוצא לעבודות רחבות־היקף שמגיעות פעם אחר פעם אל המרחב הציבורי הישראלי, ומציבות בו שאלות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בוערות.

זלאיט (1979), בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל, החל את דרכו האמנותית כבר בגיל תשע, כאשר הציג מיצירותיו באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת תחרות של עיתון משקפיים. מאז ביסס לעצמו קול ייחודי ובלתי מתפשר, המזוהה עם מיצבים מונומנטליים בעלי נוכחות חזקה בזירה הציבורית. פריצתו לתודעה הרחבה התרחשה ב־2016 עם הצבת המיצג "קינג ביבי" בכיכר רבין פסל מוזהב של בנימין נתניהו המתנשא לגובה 4.5 מטרים.
בשנים שלאחר מכן המשיך זלאיט לפעול במרחבים מרכזיים: "דגל 2018" דגל ישראל נטוי בין נפילה לזקיפות כביטוי לקרע בחברה הישראלית; "בלב האומה" פסלה של מירי רגב מול מראה לבנה גדולה; "הסעודה האחרונה" (2020) מיצג המציג את נתניהו לצד שולחן עמוס סמלי כוח וראוותנות; ו"גיבור ישראל" פסל ברונזה במשקל שישה טון בדמות מפגין המניף דגל ישראל ומתגונן מפני מכת״זית, שהוצב בכיכר פריז בירושלים. מתוך המרתף הביתי בבני־ברק, זלאיט ממשיך לייצר אמנות שמבקשת לטלטל, לעורר דיון, ולבחון מחדש את היחסים בין כוח, זהות ומרחב ציבורי.

 

 

 

'3 קינג ביבי, טכניקה מעורבת, כיכר רבין 2016. צילום דרור סיתהכל

 

 

 

 

 

לביאה, 2017. צילום יאיר מיוחס

לכל הכתבות בקטגוריית אמנות
+כתבות מומלצות
בין כאן לעכשיו: אמיר תומשוב על יצירה, חורבן והמרחב האנושי
אמנות
בין כאן לעכשיו: אמיר תומשוב על יצירה, חורבן והמרחב האנושי
התערוכה, שאצר קובי סיבוני, מציגה עבודות חדשות שנוצרו ממש כעת לצד יצירות מהסטודיו בעפולה
הבית בנס ציונה הוא כמו תיאטרון פרטי
אמנות
הבית בנס ציונה הוא כמו תיאטרון פרטי
  קסם, כמו רבים מבני דורה, לוקחת את החימר הרחק מעבר לגבולות המסורתיים והקראפטיים
אמנות שהיא חלק מהטבע וגם אירעית כמוהו
אמנות
אמנות שהיא חלק מהטבע וגם אירעית כמוהו
                           

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.