פורצלן הוא החומר העיקרי בו משתמשת Jessica Stoller, פסלת קרמיקה מברוקלין, בחומריות דקורטיבית מקסימליסטית של עידן הרוקוקו וגרוטסקה של הבארוק.
המיומנות שלה בעבודה עם החומר, מאפשרת לה ליצור שלל אפקטים היוצרים ניגודים, בין האמיתי למלאכותי, הנורמלי והשונה, היפה והדוחה.
חלק מהעבודות מזכירות את כלי האוכל המפוארים בצרפת של של המאה ה -18, עם נושאים אלגוריים ומיתולוגיים, איקונוגרפיות דתיות והיסטוריות (ציורי ווניטאס מהמאה ה -16, אגרטלים של מארי אנטואנט) וסמיוטיקה עכשווית. הגוף הנשי היברידי וגרוטסקי, על הגבול בין הנשי והמפלצתי. סטולר מציבה בעבודתה דיאלוג פמיניסטי נוקשה. פורצלן קשור מבחינה היסטורית לבובות ובובות לנשים. החומר עצמו כבר מצביע על מלאכת יד נשית.
הטוטמים של סטולר, חלקם מגיע ממארי אנטואנט וחלקם האחר מהמרקיז דה סאד – עם טיפה מג’ורג’יה אוקייף. פנינים, סרטים, יהלומים, תחרה ושאר “החברים הכי טובים של בנות”, משולבים בדוקרנים, אזיקי עור ושדיים כדוריים. סטולר מציגה את הסתירות הטבועות בנשיות.
סקסי? מצמרר? תערובת לא נוחה של שניהם? סטולר בוחנת את מערכת היחסים בין השניים, מציגה המוני סתירות גרוטסקיות, מצופות בסוכר מזוגג, מתוק וחולני.
המתיקות מפסליה של סטולר מותירה טעם לוואי מפונק, בצורה טובה.
הפסלים נוטפים ונמסים בשכבות חרסינה מורכבות, כמו במגש של קינוח מפנק מדי. על השולחן פרוסה פרשנות מגדרית. איקונוגרפיה מקאברית, גרגרנות וכמה פירסינגים לא צפויים, הנמצאים אף הם בתערובת וכל הנושאים האפלים הללו, צורמים בצורה מרגשת.
