כמו אצל אליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול, יצירות אלה מכילות יותר מסתם טירוף, עם התייחסויות גלויה למוות ולמסורת של ציורי טבע דומם. זוהי אמנות מתוחכמת, ספונטנית ומכוונת, קרמיקה המשתמשת בצבע ומרקם, בכדי לחקור נושאים הנוגעים במין ובגזע.
בין אם אלה עבודות באמורפיות, זאניות וחושניות, בין אם הן מבריקות או קיטשיות, או גסות ומתפוררות,עבודות אלה משתמשות במרקמים שונים של כלי חרס, כדי לדחוף את הצורה האנושית מהגוף אל הטרנסצנדנטלי. במסורת המפוארת של ג’אקומטי, אמנים אלה מתמרנים את המסגרת האנושית, בכדי להפוך דמויות מוכרות למשהו דמיוני, דינמי ולעתים קרובות מעונה. הם מקימים מחדש את הצד האפל של האגדה.