עבודותיה כצלמת וקולנוענית עטורת פרסים, של שירין נשת Shirin Neshat האיראנית, מתמקדות בנשים, זהות, פוליטיקה ואיראן. היא חיה בגלות בארצות הברית מאז 1979. ההשפעה של עבודתה חורגת בהרבה מתחומי האמנות ומשקפת את המאבק לעמידה על זכויות אדם.
נשים השתתפו באופן פעיל בתפילות במסגדים הראשונים שייסד הנביא מוחמד, אשר הטיף לחסידיו שגברים ונשים שווים בפני אלוהים. עם זאת, נשים ברוב החברות המוסלמיות מופרדות מגברים, לא רק במסגדים, אלא גם בכל המקומות הציבוריים, תוך שלילת רבות מזכויותיהן החוקיות, כמו אלה של גברים ובטח כבנות אדם. היחס של האסלאם לנשים, זוכה כיום לביקורת, הן מצד העולם הלא מוסלמי והן מצדם של מוסלמים נאורים. האמנות של נשאת מתארת את החוזק והחוסן הקולקטיבי של נשים אסלאמיות, מול מיזוגניה ועריצות, מזכירה לנו שלמרות שההבדלים בין החברות האסלאמיות והמודרניות, השוני הוא רק במידה שבה התרבויות שלנו, כופות את ההצרה הגברית של נשים והופכות את השסע בין המינים למשותף. כך, האמנות שלה רלוונטית באופן כרוני, לתרבות הכלל עולמית.
עבודתה, למרות שהיא אומנית בעלת שם עולמי, מגיבה למלחמה האידיאולוגית המתנהלת בין האסלאם והעולם החילוני, בנושאי מגדר, דת ודמוקרטיה. התצלומים הנוקבים שלה, של נשים איראניות, פרובוקטיביות, מסתוריות, איקוניות פוליטית וכשהן יוצאות מהקשרן, יכולות בקלות לגרום לאיסלאמופובים לראות אותם כמעודדי טרור. למעשה, סדרות כמו “נשות אללה”, הן אלגוריות לחוסן והנחישות השורשיים של נשים איראניות, המתמודדות עם חוקי השריעה, הסתרת פניהן בחיג’אב, הצניעות וההפרדה המוחלטת של נשים מגברים במסגדים ובמקומות ציבוריים. נשאת מספקת למערב הצצה נדירה למורכבות החברתית של נשים, כפי שהתנהלה בתרבויות הפרה-מודרניות ואשר במשך מאות שנים נותרה מעורפלת ביצירה התרבותית שיצרו אמנים איסלאמיים גברים.
נשאת מייצגת גם מגוון איראני ואסלאמי, המתנגד לעריצות הממלכתית והדתית, מול הסטריאוטיפים האנטי-פמיניסטים ותומכי טרור, הממתגים את האזרחים האיראנים והאסלאמים במערב. באופן פרדוקסלי, כיסוי הרעלה וההפרדה מגברים, מסייעת לנשים האירוניות לשמור עצמן מההחפצה, הטרדה ואלימות מינית. מה שנתפס בעיננו כתרבות מימי הביניים, הרי שבעיני העולם המוסלמי הפונדמנטליסטי, חשיפת נשים היא וולגרית, נצלנית וחוטאת.
התיאורים בסרטיה של נשאת, מציגים פעילות נשית קבוצתית, המעידה על סולידריות שנשים יצרו, כדי להחזיק מעמד ולשרוד תחת האילוצים ואת נקודות החוזק של האחדות של נשים וההתנגדות החשאית שלהן. נשים איראניות עוסקות בפמיניזם דיסקרטי – הדומה ואנלוגי לנשים במערב במאה ה-20, בתוך תרבות שעדיין שילבה בין העצמה לביתיות ושליטה גברית. אפשר להבין כיצד כל חברה מבקשת להזכיר את המתחים שהולידו את החירויות המודרניות שלנו.
“הסרט שלי, ‘ארץ החלומות’ עוסק גם בדיקטטורה, מדינות במערב בעתיד, מדינות לא שונות מאיראן, היכולות להשתמש במעקב אחר האוכלוסייה כדי לשלוט בחלומות ובתת המודע שלה. בדיוק כמו שממשלת איראן עושה”, הוא אומרת.
An image from Shirin Neshat’s 1999 Rapture series.
