עבודתו של הצלם Chema Madoz (מדריד, 1958), מתבססת על יצירת שיח ונרטיבים מעוררי דיון, באמצעות העמדת חפצים. הדרך המיוחדת הזו לבטא את עצמו ואת חזונו הפיוטי, הייתה הסימן המסחרי שלו במהלך כל הקריירה שלו והפכה אותו לאחד היוצרים הספרדים המעניינים ביותר בסצנה האמנותית העכשווית.

מתחילת עיסוקו בצילום בתחילת שנות השמונים, עסק מדוז בחפצים: חפצים שהוא מצא או קנה בשוקי פשפשים או בחנויות. מדוז עושה שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות רק כשזה ממש נדרש ומעדיף לתמרן בתחומי המציאות ועם האפשרויות שמציע השימוש בשחור-לבן, בעל תחושת הנצחיות. למפגש המקרי עם האובייקטים נוספת אירוניה, הצלם משחזר מציאויות אחרות בסטודיו שלו ומפתח פרשנויות.
יש המקשרים את עבודתו לסוריאליזם, אך מדוז מציע סצנות קונקרטיות ובחיפושו אחר משמעויות חדשות, הוא מעודד אותנו לתת לדמיון שלנו לזרום. באמצעות מחוות ומבנים עדינים, הוא גורם לדברים מוזרים להיראות נורמליים.