כשהוא מציב את הדוגמנים שלו בחצר האחורית שלו בקליפורניה, עם כל האשפה שהם צברו במהלך השבוע, הדיוקנאות של הצלם Gregg Segal מפנים את תשומת לבנו, ליחס המזלזל ורשלני שלנו לאשפה המבוזבזת שלנו.

תרבות הצריכה מנרמלת את יחסנו הלא אחראי לבזבוז. ברגע אחד אנחנו משתמשים בעטיפת ממתק, שקית מפלסטיק מהסופר, אריזת משלוח. טומנים את האשפה בשקיות אשפה, שם היא נאספת ומצטרפת לשאר 2.12 מיליארד טונות של פסולת עולמית שנתית. השפעת האשפה של כמה רגעים כאלה – הן פוטנציאל למשך אלפי שנים. היא מצטברת במזבלה, מזהמת נתיבי מים ויוצרת לכדור הארץ נטל אדיר ויקר במאמץ להפטר ממנה בכמה שפחות נזק. אלא שנזק בשווי מאות שנים קורה בן רגע.
הצלם Gregg Segal מטפל בנושא, כשהוא מפנה את תשומת הלב לתרומתנו האישית לבעיה עולמית זו. במסגרת המאמצים לריסון השימוש בחומרים מתכלים, מנקודת מבטו של סגל, שינוי כזה יכול להתחיל רק ברמה האישית.
"הזמנתי אנשים לבוא לבית שלי ולהצטלם עם האשפה שלהם. הרבה אנשים פסחו על הפסולת המסריחה והנרקבת, בחור אחד ממש שטף את הזבל שלו לפני שהביא אותו", מספר הצלם "רציתי ליצור לצילום רקע שאתה מוצא בטבע, כדי לדבר על כך שלא נשאר מקום בתולי שלא נפגע מהזיהום בפסולת שלנו. רוב האנשים היו די מופתעים מכמות הפסולת שהם צברו, אנחנו לא באמת חושבים עליה, כי אתה משתמש במשהו לרגע ואז הוא הופך לאשפה. זה מחוץ לתודעה; מה שנזרק לא הבעיה שלך יותר. הילדים של המשפחות התייחסו לזה ברצינות רבה, הם נדהמו לשמוע שלא היה שום דבר פלסטי בעולם לפני 100 שנה ועכשיו העולם מכוסה בזה. אפשר  לבנות מגדל לירח עם כל הפלסטיק שיש בעולם. צריך רק לקוות שהדור הצעיר הזה יהיה פרואקטיבי יותר. נדרש שינוי ערכי עצום, שרק מתחיל עכשיו לקרות, אבל זה לעתים קרובות רק תרגיל שיווקי; תאגידים שרואים את הכתובת על הקיר ומנסים למצב את עצמם כמודעים לסביבה, מתחדשים וירוקים. אני חושב שהדרך היחידה לשינוי היא ברמה העממית, צריך לגרום לאנשים לחשוב ולהיות מודעים לכל הקשור בצריכה".