מלון בהמבורג מעניק דימוי של ספינה, למטיילים המתיירים עם תרמיל על הגב מארץ לארץ – אותם הוא מדמה ליורדי ים, הנודדים מנמל לנמל
HAFENCITY בהמבורג, גרמניה, הוא אחד מאזורי הבניה האמביציוזיים ביותר באירופה: איזור חדש המתפתח והופך לרובע חיוני בעיר, מיקרוקוסמוס של חיים מודרניים שבהם אנשים מתכנסים יחד, מתמנגלים, דנים בהא-ודא וחוגגים על כל מה שאפשר. הרעיון מאחורי המלון החדש 25HOURS HOTEL HAFENCITY, היה להעניק לאזור “סלון” לכל ההתרחשות הזו, בלב רובע ה- HAFENCITY.
האדריכל והמעצב הבריטי STEPHEN WILLIAMS, ביקש ליצור רשת עיצובית של משמעויות, סימנים וסימבולים בהשראת חיי ספנות ונמלי-ים. לעצב מקום אשר בו סיפורים עתיקים וחדשים מתעוררים לחיים. הרעיון החל קורם עור וגידים בעקבות שיריו של המשורר JOACHIM RINGELNATZ עם המלח הבדיוני שלו KUTTEL DADDELDU, שהוא נשמה טובה המעורה בחיי הספנות והים, אך גם מחוספסת וחצופה.
מתחילת העבודה על הפרוייקט, הצוות הרב-דיסציפלינארי היה רב חשיבות – הלקוח היה חלק אינטגרלי מצוות התכנון, ויחד הם יצרו מעין קולקטיב יצירתי שסונכרן על ידי משרד STEPHEN WILLIAMS. בצוות היו מספר סיפורים, מפיקי אירועים ומאייר, שזרקו כולם רעיונות וחיפשו משמעויות שבין לבין. כותבים ואנשי מקצוע שונים עבדו יחד כדי להגיע אל הסיפור המושלם, שיעבוד בכל הרמות וישקפו באמת את החיים הרומנטיים הללו ואת משמעותם.
למלחים המודרניים או ל”נוודים הימיים” יש מן המשותף עם הטיילים המתיירים עם תרמיל גב ברחבי העולם, הנקראים גם “נוודים אורבניים”: בחיפושו אחר הרוח הזאת, ראיין מספר הסיפורים MARKUS STOLL עשרים וחמישה מלחים בינלאומיים במועדון הספנים DUCKDALBEN בהמבורג. הוא עיבד סיפורים שסופרו לו והפך אותם לתמות שהובילו לקונספט של המלון. הסיפורים גם אויירו על ידי JINDRICH NOVOTNY, לא רק על קירות וחיפויים של המלון, אלא גם ביומני ספינה שהודפסו במיוחד ונמצאים בכל חדר שבמלון.
האורחים מרגישים בחדריהם אינטימיות של תא בספינה. ריהוט קונבנציונלי הוחלף באלמנטים הבנויים בילט-אין ובארגז-מסעות, המספקים לאורח את כל צרכיו: מידע כתוב, יומן-ספינה, משקאות, חלל לעבודה, מכשירי כתיבה וחיבורים לחשמל. ארגז המסעות ותוכנו מקנים תחושה של קיום ארעי של יורד ים, השוהה כעת על היבשה לזמן קצר עם כל חפציו.
המלון מציע חללים קלאסיים, אך נותן פרשנויות מפתיעות. החדרים נראים כתאים על סיפון אוניה ומרכז העסקים נקרא “חדר הקשר”. למבקשי הפרטיות עומדים שלושה תאי טלפון בנויים עץ מולבן ובהם תקשורת סקייפ ועוד. יש גם מדפסת שנמצאת בתוך כלוב מתכת חלוד. “חדר הקשר” הוא נקודת תקשורת לנוסע העסקי מהסוג החדש.
ה- “HAFEN SAUNA ” ממוקמת על הגג ובנויה בתוך מעין קונטיינר חלוד עם נופים פנורמיים על איזור התעשייה שבנמל. זה ממש לא נוף עשיר ודשן. חדר הכושר מכיל שקי איגרוף ומכשיר לשכיבות סמיכה על מושב מיוחד שעוצב על ידי STEPHEN WILLIAMS וחיספוסו ימצא חן בעיני כל מלח. לא רק שהסאונה אינה מוגנת ממזג האוויר של המבורג, אלא אף המקלחות נמצאות שם בחוץ.
“חדר הויניל” הוא מעין ספרייה המציע אוסף של תקליטים שניתן לנגן על פטיפונים. זה גם מקום טוב לשבת עם חברים, להאזין למוזיקה ולשוחח.
בקומת הקרקע מצויים לובי, מסעדה, בר וחנות המציגים גירסה נוחה של חיי נמל. זהו הלב הפועם של המלון. זהו חלל ציבורי כוללני המזמין אורחים ואחרים להיכנס ולהישאר. אין חשש ממארחים שישאלו אתכם אם אתם צריכים משהו, הלובי הוא מקום דמוקרטי לכל הטיפוסים. הצוות לבוש חולצות מלחים מפוספסות עם צעיפים אדומים. הריהוט שנבחר על ידי CONNIE KOTTE , מכוסה פטינה והחלל תעשייתי הזה נראה כאילו היה פה מאז ומתמיד. מחסן היבוא-יצוא הפך לחדר המגורים, והאנשים כאן הם הסחורות המגיעות ויוצאות בטבעיות כמו תנועות הרוח והגאות והשפל.
HAPAG-LOYD חברת הספנות הידועה מהמבורג תרמה קונטיינר שהפך לאחד מחדרי הישיבות או לחדר נוסף לקבוצות במסעדה. הקונטיינר ניתן להזזה ולהרמה כדי לאפשר גישה ומעבר, כמו מנופים בסביבת הנמל שבאיזור המרימים קונטיינרים באופן מתמיד.
כל יורד ים מתגעגע הביתה: HEIMAT KUCHE+BAR היא מסעדת המלון (בגרמנית “HEIMAT” פירושו בית). האסתטיקה שם היא תעשייתית אלגנטית. מדפים של מחסנים; קופסאות עץ, סימונים על הרצפה, ערימות של שטיחים אוריינטליים ואוסף אקלקטי של מציאות ימיות, אינם דקורטיביים אלא שימושיים ומהווים מקומות איחסון לחדר הרב שימושי הזה. את הריהוט ניתן לאפסן, להזיז ולסדר מחדש בעת הצורך. סימוני הרצפה מאפשרים טיפולוגיות הושבה שונות.
“רצינו ליצור חלל בעל רלוונטיות תרבותית”, מסכם STEPHEN WILLIAMS “עבורי זה קשור להבנת מבנים חברתיים וכיצד אנשים מגדירים עצמם בתוך חלל וכיצד הם מתייחסים זה לזה. הייתי מכנה את זה ‘עיצוב הבלתי נראה’ – חללים, לא אובייקטים, מספקים את הסביבה המשפיעה על ההתנהגות האנושית. אובייקטים הם כמו דמויות בתסריט, הן אינן הסיפור עצמו. משחק הגומלין הוא שמעורר בהם חיים, בקונטקסט של רצפי החלל. שווה להשקיע כדי לקבל חללים דמוקרטיים שבהם כולם מרגישים נוח. יצרנו את חדר המגורים האמיתי של איזור הנמל. אדריכלות יכולה רק להיות הרקע לפעילות אנושית, היא אינה מטרה בפני עצמה”.
