אהבה מצילה: בית ברזילאי בו מתייחסים לכל בעלי חיים באהבה ובכבוד שמגיע להם
“אהבה שמצילה” (בברזילאית Sanctuary Amor Que Salva), אינה סיסמה של רומנטיקנים, אלא מקלט לבעלי חיים ב-Rio Grande do Sul, ברזיל. הקימו אותו שלוש נשים, Márcia, Luiza and Fabiana Willers, אשר הצילו בעלי חיים ואספו אותם בביתן, אבל מאחר ומספר בעלי החיים שנזקקו להן הסתבר כגדול, הן קנו חווה ביולי 2019 וחנכו אותה בהצלת 4 חזירים שעמדו בפני שחיטה.
לא מדובר בכלבים נטושים או חתולי רחוב פצועים, בעלי החיים שהן מצילות, הם מקורבנות תעשיית החלב, הביצים והבשר והן מתמקדות בהצלת בעלי חיים, שנועדו לסיים את חייהם בצלחות אוכל, כמו עגלים שהופרדו מאימותיהם, כדי לספק בשר רך ונימוח למאכל.
כיום, הן מעניקות בית ליותר ממאה בעלי חיים ופועלות כדי לגרום לאנשים לחשוב מחדש על מה שהם אוכלים. הן רואות בבעלי חיים חברים, לא אוכל.
“בהתחלה הצלנו כלבים וחתולים, אבל גרנו בבית באזור עירוני, ללא מקום ואישור חוקי לאכלס מיני בעלי חיים אחרים”, הן אומרות “אבל הרגשנו צורך לאכלס בעלי חיים נוספים ולתת לאנשים הזדמנות להכיר אותם. נתקלנו באכזריות שבעלי חיים אלה נתונים בה בתעשיית החלב, הבשר והביצים. כשאנחנו נמצאות במחיצתם, אנחנו יכולות להאמין שיש רגשות טהורים ואמיתיים. דרכם אנחנו מגלות את הדרך הפשוטה ביותר להיות מאושר והיא לתת ולקבל אהבה ללא תנאי. טיפול וחיים עם בעלי חיים הפכו למטרת חיים עבורנו”.

מתחם לחמלה על בעלי חיים בהולנד
בהולנד כמעט ואין מקלטים לבעלי חיים במצוקה. מאחורי המקלט לבעלי חיים Nobele Hoeve בהולנד, עומדת Margarit. היא מאמינה שחינוך ומודעות הם המפתח לעולם נקי מסבל של בעלי חיים. זו אחת הסיבות שהיא ובעלה בחרו לגור ב-Strijbeek, עיירה קטנה ב-Brabant, סמוכה לדרך לגיהינום של החזירים ב-Boxtel. הבית היפה וחוות החיות השילווה שלהם ממוקמים לצד כביש שבו עוברות הובלות של חזירים מדי יום, עם משאיות גדושות בחזירים צווחים ואשר עושות דרכן חזרה כשהן ריקות. בשדות שמסביב למתחם שלהם, נמצאים גם ציידים.
בחווה, בעלי חיים שרובם ניצלו משחיטה או חוו עבר טראומטי, כ-30 בעלי חיים, מתרנגולות ועד חזירים, משורים ועד סוסים, מכלבים ועד חתולים ומארנבות ועד עיזים ואילים. כל אחת מהחיות מקבלת אהבה, תשומת לב וכל מה שהוא צריך מבחינת אוכל וטיפול.

הילד שננטש על ידי אמו, מקדיש חייו כיום לטיפול בכלבי רחוב נטושים
יש אלפי כלבי רחוב בקוסמוי, אי ליד תאילנד, שבו חיים 8 מיליון כלבים משוטטים. Niall Harbison, בן 43, מגייס כספים ברשתות החברתיות כדי לעקר ולסרס אלפי כלבות וכלבים, להאכיל מאות כלבי רחוב מדי בוקר, כשהוא משוטט ברחבי האי בג’יפ שלו, העמוס במזון לכלבים. הוא בעצמו מחזיק מקלט לכלבים, הכולל שתי מכולות על דונם אדמה, שהוענקה לו בשכר דירה סמלי על ידי מקומי חובב כלבים ש”רצה לרצות את בודהה ולעשות טוב”. המקלט שלו משרת בעיקר כמרכז עיקור.
ניאול נולד בצפון אירלנד, להורים קתולים. אמו נטשה את הבית והוא ברח מהמציאות לשתייה וקוקאין. אבל הייתה נקודת אור אחת בקוקטייל החיים הקטלני שלו: הכלב שלו סנופ, לברדור שחור וצעיר “עם עיניים חומות עצובות. נועדנו זה לזה”, אומר הארביסון. בגיל 39, הוא עזב לתאילנד ולאחר שהגיע לתחתית משתייה וסמים, הצליח לגמול עצמו “כוח הרצון שלי הגיע מסנופ ומאהבה אליו, אמרתי שאם אעלם, זה ישבור את כל עולמו”, הוא אומר, משתמש כמעט באותן מילים שבהן הוא משתמש כדי לתאר את עזיבתה של אמו כשהיה נער. “הוא היה איתי לאורך כל הימים האפלים והדיכאון הקשה. אמרתי שאני צריך לקום ולהיות כאן בשביל סנופ”.
אפשר לעשות אנלוגיה בין המסירות של ניאול לכלבים נטושים ולא רצויים – לבין התחושה הקשה של הנטישה בילדות. האכלת כלבים נתנה משמעות לחייו, תחילה האכיל 20 כלבים ביום וזה מהר מאוד הפך ל-40 כלבים ביום. כיום, בתמיכת חברים ומתנדבים, הוא מאכיל מדי יום כ-100 כלבים ומטפל בבריאותם, בהגיינה שלהם וגם בעיקור, חיסון וטיפול באנטיביוטיקה, לפני שהם משוחררים בחזרה לרחוב.
החודש הוא השיק קרן בשם Happy Doggo, לעיקור כלבים המוני וטיפול חירום רפואי לבעלי חיים משוטטים. יש לו יעד גלובלי “יש 500 מיליון כלבי רחוב בעולם. אני רוצה לצמצם את זה ל-250 מיליון במהלך חיי. זה ייקח צבא של אנשים לעשות את זה. אני יודע שהם נמצאים שם בחוץ – אנשים נלהבים שרוצים לעזור”.

הצעירה האנגליה שחיות המחמד שלה הם כבשים
מחוז Lake District, אזור הררי ב-Cumbria, צפון מערב אנגליה, מפורסם בזכות הנוף שלו, עם האגמים, חוף ים והרים וגם בזכות משוררים ידועים שבאו ממנו. בקומבריה יש פי שישה יותר כבשים מאנשים. לאן שלא תיפנו באזור, מובטח לכם שתמצאו כבשים מקומיות, הנהנות משטחי המרעה. הן חלק מהנוף, המורשת וההיסטוריה של המקום והן הרבה יותר מסתם בעלי חיים. כבשי Herdwicks נהנים מייחוס בכל העולם והם מככבים גם אצל הסופרת והמאיירת Beatrix Potter, ילידת המקום (סרט על חייה צולם באתר, כשהשחקנית רנה זלווגר מגלמת את דמותה). 90% מהכבשים מזן זה, חיים באזור זה. זן זה הוא בן 10,000 שנה והכבשים נחשבים עדיין פראיים למחצה מבחינה גנטית. הן הפכו לשם נרדף למקום זה, עוד מאז החלו לגדל אותם הוויקינגים שהגיעו לשם, במאה ה-8. כיום, קיימות 230 חוות הרדוויק בקומבריה, לצד 90 עדרים של יותר מ-25 כבשים.
בין כרי הדשא השלווים של המחוז, צעירה בת 26 בשם Lucie Graham, מטפלת בחיות המחמד שלה: בכבשים. היא מבקשת לקדם אורח חיים המבוסס על צמחונות, איכות הסביבה ושמירת זכויות בעלי חיים. לוסי אומרת “יש לכבשים אישיות כל כך אינדיבידואלית, שהם באמת לא שונים מחיות הבית שאנשים רואים בהן חיות מחמד, כמו כלבים”.

כאן גרים בעלי חיים ללא ניצול: חוות החופש במושב עולש
“חוות החופש”, שבאה ליצור אמפטיה בין אנשים לבעלי החיים הנמצאים בתעשיית המזון מן החי, הוקמה בארץ בשנת 2016, על ידי עדית רומנו ומיטל בן-ארי. הן דאגו לקבל את האישורים הנדרשים ממשרד החקלאות, להקמת השטח החקלאי הראשון בישראל, שאין לו תוצרת חקלאית.
עדית רומנו, בשנות החמישים לחייה ומיטל בן ארי, בשנות הארבעים לחייה, הגיעו מעולם היזמות, העסקים וההיי טק, עד אשר נחשפו להתעללות בתעשיית המזון מן החי. רומנו הפכה לאקטיביסטית בנושא, אך את האקטביזם האגרסיבי היא החליפה בהסברה והגברת מודעות ציבורית, במסגרת “חוות החופש” ובן-ארי הצטרפה אליה.
“חוות החופש הוקמה בשביל להיות חדר כושר לשריר החמלה”, אומרות השתיים “אנחנו מאמינות שכשילד מגיע לחווה ופוגש בעל חיים חלש ממנו, אחר ממנו ואולי בעל מוגבלות מסוימת, הוא ידע אחר כך כיצד לגשת לילד בכיתה או בגן שחלש ממנו, אחר ממנו ואולי בעל מוגבלות מסוימת”.
ב”חוות החופש” במושב עולש אשר בעמק חפר, מתגוררים כ-400 בעלי חיים – פרות, חזירים, כבשים, עזים, תרנגולות, תרנגולי הודו, חמורים, ברווזים וארנבים. הם אכן נהנים מחופש מוחלט ואינם מנוצלים לשום תעשייה. החווה מקיימת סיורים לקהל הרחב בכל סוף שבוע וסיורים פרטיים בכל יום, בכוונה שההכרות איתם ועם אישיותם של בעלי החיים, יצרו את ההבנה שאלה יצורים עם חיים, רגש, אהבה וחיבה – ולא מזון או מאכל. החווה גם מארחת נוער בסיכון ומאפשרת לנערים מפגש עדין ומקרב עם בעלי החיים.
כך למשל, הם מכירים את רותי, פרה שניצלה מרפת חלב בגיל 13, לאחר שאיבדה 11 עגלים שהופרדו ממנה. “בדרך כלל, פרות ‘חולבות’ נשלחות לשחיטה בגיל 5-6, אבל הרפתן של רותי התאהב בה ולכן רצה להציל את חייה”, מספרים בחווה “אחריה, הצלנו גם עגלה קטנה וקראנו לה תמר. היא זיהתה שרותי עדיין מייצרת חלב בעטינים, שנועד לעגל האחרון שאיבדה והתחילה לינוק ממנה. רותי התאהבה בה וממש אימצה אותה כבת. כשתמר שובבה רותי קוראת לה ותמר רצה אליה בחזרה”.
עוד אפשר לפגוש בחווה את מירי האתון, אשר נמצאה בתעלה אליה הושלכה כאשר היא הפסיקה להיות רווחית. בבית בחולים בווטרינרי נאלצו לקטוע לה את הרגל, מה שלא מנע ממנה למצוא בחווה בן זוג, חמור בשם תומר והשניים מבלים שעות ביחד, קוראים זה לזו כשהם רחוקים.
החווה לא נתמכת על ידי שום גוף ממשלתי באופן קבוע והפעילות בה מבוססת כמעט אך ורק על תרומות.