כדור הטניס היה במקורו לבן. בשנות ה-60, ריצ'רד אטנבורו עמד בראש ערוץ הטלביזיה BBC Two ורצה להשתמש בתירוץ של משחקי ווימבלדון, כדי לשכנע החלת טלוויזיה צבעונית באנגליה (בדומה לאורוויזיון אצלנו, שהיה הטריגר להכנסת טלווזיה צבעונית לישראל). המשחק ששודר בטלווזיה, אכן, זכה להצלחה מסחררת ולמליוני צופים, למרות שהצופים התקשו לעקוב אחרי המשחק, כי קשה היה להבחין בכדור הלבן. אטינבורו תיקן זאת, עם הצבעוניות הצהובה-ירקרקה וזרחנית, שכולנו מכירים היום.
כל אחד מ-90 מיליון הכדורים שמפעל Wilson Tennis Ball Factory בתאילנד, מייצר בכל שנה, עובר 24 שלבי ייצור ולוקח שבוע לייצר אותו.
במפעל בעיר Nakhon Pathom, מועסקים 400 עובדים המייצרים 275,000 כדורים מדי יום. חלק מהגומי מגיע מתאילנד והשאר ממלזיה וויאטנם.
מכונות ענק מערבבות את הגומי עם תוספים כדי להקשות אותו ואז ללוש אותו ולחתוך אותו לכדורים בודדים. העובדים מחממים אותם בתבניות ענק כדי ליצור חצאי כדור שנראים כמו שוקולד. הם מוסיפים דבק לכל חצי כדור, מצמידים אותם זה לזה במשך שמונה דקות, ובום, נוצר כדור והוא נושר לתוך חבית מרופדת, כמו פופקורן מגומי. מכונות גדולות מייצרות רצועות קטנות מתוך גלילי ענק של לבד בצהוב עז. מוטבעים בהן תפרים בצבע לבן, המכונה עוטפת אותן סביב הכדור ואז דוחפים לתנור, שש דקות של קיטור ומעט אוויר חם, מטביעים עליהם לוגו –
והם מוכנים שתשחקו ותזרקו אותם לכלב שלכם.
