פול וקריס נולדו עם תסמונת דאון וכשבגרו, נפגשו במסיבת ריקודים. קריס התאהבה בפול, מיד כשראתה אותו "הסתכלתי בעיניו וראיתי את העתיד שלי", היא נזכרת.
רוב חבריהם וקרוביהם, התנגדו למערכת היחסים שלהם וגרסו שאנשים עם תסמונת דאון לא צריכים להתחתן.
אלא שבני הזוג היו נחושים לחלוק את חייהם יחד ולאחר אירוסין של חמש שנים, הם נישאו זה לזו ב-1994, בטקס בחברת 150 אורחים. עבור קריס, להיות כלה היה הגשמת חלום. כנערה, היא נהגה לגזור תמונות של שמלות כלה ממגזינים וקישטה בהן את חדרה. "הגעתי לבית של פול לאחר שעבדתי במסעדת הדגים של הורי כל היום והרחתי כמו דג," אמרה קריס. פול הפתיע אותה, כרע ברך וביקש ממנה להיות אשתו. "התמלאתי בדמעות כי אף אחד מעולם לא עשה דבר כזה בשבילי", אמרה "פול לימד אותי איך לאהוב".
מספר כמרים סירבו להשיא אותם וזה שנעתר סיפר "ראיתי אהבה אמיתית, מחויבות הדדית", הסביר "הגיעה להם הזדמנות. אני לא מופתע מאורך החיים של מערכת היחסים שלהם כי האותנטיות הייתה שם מההתחלה".
בני הזוג היו נשואים 25 שנים, פרק הזמן הארוך בהיסטוריה לשני אנשים עם המצב הגנטי הזה. הם חגגו את נישואי הכסף שלהם בבית חולים, על כסאות גלגלים, לאחר שחלו בדלקת ריאות.
פול נפטר במרץ 2019 בגיל 56. הוא חלק 25 שנים של נישואין מאושרים עם אשתו האהובה, קריס. "הם היו מודל לחיקוי להתייחסות חיובית ללא תנאי במערכת יחסים", מספרים חבריהם.
"לאנשים כמונו צריכה להיות הזדמנות", אמרה קריס "הזדמנות למצוא את גבר חלומותיך. איבדתי את הגבר שאני אוהבת, אבל עדיין הרבה יותר טוב לאהוב ולאבד, מאשר שיגידו לך שלעולם לא תוכל לאהוב בכלל".