כשמדברים על רוברט פירי (Robert Edwin Peary), האיש שהוכר כמי שהגיע לקוטב הצפוני בשנת 1909, נוטים לשכוח את האישה שליוותה אותו בחלק ממסעותיו, ולעיתים אף סייעה לנהל אותם מאחורי הקלעים. ג'וזפין הייתה חוקרת, סופרת ומרצה, ובעיקר אישה שהעזה להרחיב את גבולות האפשרי בתקופתה.
היא נולדה במאי 1863 בחווה במרילנד, בת לאב משכיל שעבד במוסד הסמית'סוניאן. ביקוריה במקום עבודתו חשפו אותה לעולם של מדע, ידע ותרבויות רחוקות וטיפחו את סקרנותה. בשנת 1880 סיימה בהצטיינות לימודי עסקים, ונאום הסיום שלה, שעסק בהשכלה ובהכשרה מקצועית לנשים, ביטא כבר אז תפיסת עולם מתקדמת שקראה להרחיב את מקומן של נשים בחברה. לאחר מות אביה החלה לעבוד בסמית'סוניאן, אך מפגש עם קצין צעיר בצי האמריקאי, רוברט אדווין פירי, שינה את מסלול חייה. השניים נישאו ב-1888.
רוברט היה נחוש לחקור את גרינלנד ואת האזור הארקטי. בשנת 1891, לאחר שגייס מימון למשלחת מחקר, יצא צפונה וג'וזפין הצטרפה אליו. ההחלטה עוררה התנגדות לא מעטה. באותם ימים נשים כמעט שלא השתתפו במסעות מסוג זה, ואחד הגופים שתמכו במשלחת אף הביע חשש שנוכחותה תכביד על הצוות ותסכן את הצלחת המסע.
אבל ג'וזפין לא באה רק כדי להתלוות לבעלה. היא בישלה, טיפלה בחולים ובפצועים, תפרה בגדי פרווה, ניהלה את חלוקת המזון וסייעה בקשרים עם בני האינואיט, שהיכרותם עם תנאי החיים באזור הייתה חיונית להישרדות. כאשר רוברט נפצע ברגלו ונאלץ להחלים במשך חודשים, היא סייעה גם בטיפול בו. המסע נמשך כמעט שנה, ובסיומו כבר הייתה ג'וזפין רחוקה מאוד מהדימוי המקובל של אשת קצין הממתינה לבעלה בבית.

ב-1893 יצאה שוב לגרינלנד, הפעם כשהיא בהיריון מתקדם. היא דאגה מראש לסיוע רפואי ולתנאים מתאימים, ובאותה שנה ילדה שם את בתה, מארי אהניגיטו פירי. התינוקת, שזכתה לכינוי "תינוקת השלג" (Snow Baby), עוררה עניין רב בארצות הברית. ג'וזפין, מצדה, ניצלה את החורף הארוך והבידוד כדי לכתוב ולתעד את חוויותיה.
בשנת 1894 נאלצו ג'וזפין ובתה לשוב לארצות הברית, בעוד רוברט נשאר בצפון. אלא שהחזרה לא הייתה סוף ההרפתקה. כשנוצר קושי לממן את חילוצו של רוברט, יצאה ג'וזפין למסע הרצאות ברחבי המדינה, סיפרה על חייה בגרינלנד וגייסה כספים להחזרת המשלחת. גם ההכנסות מספרה הראשון, "My Arctic Journal", סייעו במימון.

בשנת 1898 יצא רוברט למסע נוסף, הפעם במטרה להגיע לקוטב הצפוני. ג'וזפין נשארה בארצות הברית עם בתה, כתבה את ספרה "The Snow Baby", שראה אור ב-1901, והמשיכה להרצות על חוויותיה. אלא שבמהלך תקופה זו נודע לה כי בעלה מנהל קשר עם אישה אינואיטית ונולדו להם ילדים. בשנת 1900 החליטה לצאת אליו, ולקחה עמה את בתה מארי, אז בת שבע.
המסע הסתיים במצב שלא היה מבייש אף סיפור הרפתקאות: אוניית האספקה שבה הפליגו נלכדה בקרח, במרחק של כ-320 קילומטרים ממחנהו של רוברט. ג'וזפין ובתה נאלצו להעביר את החורף על סיפון האונייה, בלב המרחב הקפוא. גם שם הקפידה ג'וזפין על שגרת לימודים לבתה, ויצאה איתה לטיולים בנוף הלבן והאינסופי. באביב 1901 הגיע רוברט אל האונייה והשניים נפגשו מחדש.

בשנים הבאות המשיך רוברט במסעותיו, ואילו ג'וזפין, שכבר הייתה אם לשני ילדים, התמקדה בכתיבה, בהרצאות ובגיוס כספים. היא פרסמה שלושה ספרים על חוויותיה בצפון, ובהם "Children of the Arctic" (1903), ותיעדה את תנאי החיים, את הטבע ואת המפגש עם האוכלוסייה המקומית. על תרומתה לחקר האזור זכתה בהמשך להכרה, בין היתר במדליית החברה הגיאוגרפית הלאומית.
בשנת 1909 הכריז רוברט פירי כי הגיע לקוטב הצפוני. ההישג נחשב בזמנו לאחד מרגעי השיא של חקר העולם, אף שהטענה בדבר הגעתו המדויקת לנקודה נותרה שנויה במחלוקת בקרב חוקרים והיסטוריונים.

רוברט נפטר בשנת 1920. ג'וזפין פרשה למיין, שם חיה עד מותה ב-1955, בגיל 92. השניים נקברו זה לצד זו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
סיפורה של ג'וזפין דיביטש פירי הוא סיפור על אישה שלא הסתפקה בתפקיד שהחברה ייעדה לה. היא חצתה גבולות גיאוגרפיים וחברתיים, התמודדה עם תנאים קיצוניים, כתבה על עולם בלתי מוכר והייתה שותפה פעילה באחד מפרקי החקר המרתקים של תקופתה. במשך שנים רבות זכרו אותה בעיקר כאשתו של רוברט פירי. הגיע הזמן לזכור שגם לה היה מסע משלה.