בשנות ה־60 וה־70 הופיע במועדונים מקומיים בדיטרויט זמר בשם Sixto Diaz Rodriguez, בן למשפחת מהגרים ממוצא מקסיקני. המוזיקה שלו שילבה סגנונות שונים, כמו בלוז ופולק ונשאה טקסטים חברתיים נוקבים על עוני, אי־שוויון, מלחמה וניכור עירוני. הוא הקליט שני אלבומים אשר נכשלו מסחרית בארצות הברית ונטש את הקריירה המוזיקלית.
אולם בזמן שהוא עבד כפועל בניין וחי חיים צנועים בדיטרויט, המוזיקה שלו הפכה לתופעה בדרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. שיריו נתפסו שם כסמל של מחאה וחופש, והוא הפך לדמות פולחנית בקרב דור שלם – מבלי לדעת על כך כלל. במשך שנים נפוצו אפילו שמועות שהוא מת. בשנות ה־90 החלו שני מעריצים מדרום אפריקה לחפש אחריו וגילו להפתעתם שהוא חי.
הסיפור תועד בסרט התיעודי זוכה האוסקר Searching for Sugar Man, שביים Malik Bendjelloul. הסרט הפך את רודריגז לכוכב עולמי בגיל שבו רוב המוזיקאים כבר פורשים. הוא זכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר ב־2013 והביא את סיפורו לקהל בינלאומי, הסיפור איך הפך לאגדה בלי לדעת זאת. בעוד מיליוני אנשים שרו את שיריו, הוא חי בדירה פשוטה, עבד בעבודות כפיים ולא נהנה מהתהילה או מהכסף שהמוזיקה שלו יצרה. כאשר גילה את מעמדו בדרום אפריקה, הוא לא שינה את אורח חייו באופן משמעותי ונודע בצניעותו יוצאת הדופן.
רודריגז נפטר בשנת 2023 בגיל 81. עד היום הוא נחשב לסמל של יוצר אותנטי שלא רדף אחר תהילה, אך הפך לאחת האגדות המרגשות ביותר בתולדות המוזיקה. אמן שכתב על החיים של האנשים הפשוטים, ורק עשרות שנים מאוחר יותר קיבל את ההכרה שהגיעה לו.