הבתים הצבעוניים של Cinque Terre מפורסמים בעולם. הם נשענים זה על זה - גבוהים וצרים - כמעט מתריסים מול כוח המשיכה כשהם יושבים על צוקים סלעיים מעל ים הטורקיז. הנשים של העיירה, הן כמו הבתים האלה. חזקות, גאות ועמידות, הן התריסו והביאו במו ידיהן לעיירה לשגשג בנוף היפה אך הקשה הזה, עיצבו את חיי המסחר שלה וניהלו את עסקיה, בתעשיות הנשלטות מסורתית על ידי גברים.

“בשבילי זה לגמרי נורמלי לנהל עסק. נדיר למצוא אישה ליגורית שעבדה רק כעקרת בית. חונכנו לעבודה” אומרת אליסה לאונרדיני, הבעלים של מסעדת L’Osteria במונטרוסו.
החיים לאורך החוף הליגורי מעולם לא היו קלים. הכפרים היו מבודדים באופן טבעי, כמעט בלתי אפשריים לגישה במשך רוב ההיסטוריה ולכן תושביהם למדו להיות בעלי תושייה. גברים עבדו כדייגים או מלחים, כלומר רוב הזמן היו מחוץ לבית וזה הותיר את הנשים מאחור לנהל את הבית והמשפחה.
סימונטה הייתה אחת היזמיות שבעיירה לאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה מתעוררת בשלוש לפנות בוקר כדי לאסוף דגים מהדייג למטה בנמל ואז נוסעת לבדה ברכבת עד למרכז העיירה, כדי למכור אותה בשוק. כאשר הדייג היה חלש, הנשים היו מוכרות בשוק מוצרים מקומיים, כמו לימונים או אנשובי מלוח. “נשים נאלצו ללהטט כאן בתפקידים מרובים”, אומרת סימונטה “הן היו צריכות לתרום להכנסה של משק הבית”. גם הילדים נאלצו להתבגר מהר. האחים הגדולים בכפר היו דואגים לקטנים יותר.
מרזיה ראג’י הכורמת והבעלים של יקב A Scià, מסבירה שבמשפחות גדולות נשים הוכשרו באופן טבעי בניהול עסקים. “כשהיו לך 10 ילדים, המטריארך של המשפחה היה יותר מאמא – היא בעצם מנהלת חברה קטנה” היא אומרת. A Scià פירושו “la signora גברת” בניב המקומי והוא הומאז’ לעבודתן של נשים בגפנים ובכרמים.

 

 

סוזנה ברביירי, סומלייה ובעלים של Enoteca Internationale (חנות היין הוותיקה ביותר בכפר) מוסיפה שבניית קו הרכבת הוציאה גברים רבים מהבתים לעבודה. הנשים נשארו בבית והטיפול הגפנים הפך למלאכה המזוהה עם נשים. “זה דבר באמת ייחודי כאן”, מסבירה סוזנה “לפני עשרות שנים, נשים לא יכלו לנהל עסק באזורים אחרים של איטליה. אבל בצ’ינקווה טרה זה תמיד היה נורמלי”.
נונה קמילה פתחה כאן את אחד המלונות הראשונים של צ’ינקווה טרה, Albero degli Amici, בשנות ה-60. Santina Moggia היא אישה בשנות ה-80, הנחשבת כמעצמה קטנה באזור. היא התחילה לעבוד לראשונה ב-Albergo degli Amici כשהמלון נפתח. כיום, היא מנהלת את Ristorante Belvedere עם משפחתה במרכז העיר והיא נחשבת לאגדה. “עשיתי כמעט הכל”, היא אומרת. אפשר עדיין יכול למצוא אותה מבשלת במסעדה מדי יום ומנקה את המטבח בעצמה.
גם כיום, נשים מקומיות צעירות ממשיכות ומנהלות כמה מהעסקים המצליחים ביותר בצ’ינקווה טרה, תוך גידול מסור של הדור הבא של תושבי הכפר. מי ממלאת את תפקיד נשיאת הפארק הלאומי של העיירה? הגברת דונטלה ביאנצ’י. מי היא ראש עיריית ריומאג’ורה ומנרולה? פבריציה פקוניה. מי היא נשיאת לשכת המידע לתיירים במונטרוסו? ולנטינה ברביירי.
באזור כה מפורסם בתיירות, רוב התושבים המקומיים עובדים בתעשיית האירוח או בתעשיית היין. כל הפעילויות כאן בכפרים הקטנטנים והצבעוניים הללו השוכנים בין הים להרים הן עסקים קטנים ומקומיים, וכמעט כולם בניהול משפחתי. וכמו לפני עשורים רבים כל כך, פניו של מי שמנהל את העסק הם לרוב אישה.

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית השראה
+כתבות מומלצות
הגנים האבודים של Heligan: פיסת גן עדן ניסתרת
השראה
הגנים האבודים של Heligan: פיסת גן עדן ניסתרת
  בשנות ה-90, נצר למשפחה בשם Tim Smit הפיח חיים בגנים האבודים של הליגאן
לפני כמאה שנה, נשים התגוננו נגד מטרידים עם סיכות
השראה
לפני כמאה שנה, נשים התגוננו נגד מטרידים עם סיכות
  בסוף המאה ה-19, כובעי נשים תפחו יותר ויותר והגיעו לממדים כמעט קומיים. ככאלה,
דיוקנאות של אנשים בני מאה – וכאשר היו צעירים
השראה
דיוקנאות של אנשים בני מאה – וכאשר היו צעירים
אלו הם פניהם של אנשים שעברו שתי מלחמות עולם, משטרים ושחיקת החיים המודרניים. חלקם

תגובה אחת

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*