קונכיות החלזונות הקובניים מגיעים בספירלת צבעים מופלאה – בצבעים של אפרסק, לימון-ליים, ורמיליון, תפוז דם, אוקר אדום ואפילו ורוד ולכל מין יש עיצוב וסימונים מסולסלים משלו. הבדלים בצבע מתרחשים לא רק בין מינים שונים של חלזונות מצוירים, אלא גם בתוך פרטים ממין בודד. לחוקרים ברור שלצבעוניות של בעלי חיים יש מטרות נוספות, מעבר להסוואה, אבל הם עדיין לא למדו אותן. לפני יותר ממאה שנה, צ’ארלס דרווין ואלפרד ראסל וואלאס התווכחו מה מטרת הפסים שעל זברות ועד היום למדע אין תשובה על כך, מעבר לכך שהוכיחו שזה בהחלט לא קשור להסוואה, כך שגם לא נמצא עדיין הסבר לפסי הצבע על חלזונות יבשה.
יש חוקרים הסבורים שהשונות בצבע היא תכונה אבולוציונית שנועדה לבלבל את הטורפים, מה שמקשה עליהם ללמוד לזהות מין מסוים.
החלזונות המצוירים מאכלסים חגורת צמחייה דקה מאוד לאורך קו החוף המזרחי של קובה, שם הם זוללים חזזיות וטחב מלאים במינרלים, המעניקים לקונכיות שלהם את חזותם הנאה.
הגורמים המאיימים לכלותם הם טורפים מקומיים ובעיקר האיסוף לשם מסחר. אמנם המקומיים אספו לאורך שנים קונכיות חלזונות מצוירים, אך מבלי לאיים על קיומם, אך כיום הביקוש העולמי של אספנים וסוחרים הפך לגדול מעבר להיצע.
איסוף, סחר ומכירת חלזונות בקובה אסור בהחלט והרשויות פועלות ביעילות במניעת תיירים ומטיילים חמדניים, אבל הן נכשלו במאבק שלהן ברשתות הסחר הלא חוקי המאורגן לשוק השחור.
הנשיונל ג’יאוגרפיק סיפר לאחרונה, כי צלם הטבע האיטלקי Bruno D’Amicis יצא לתעד את החילזון, במטרה להביא למודעות רחבה את מצוקת הישרדותו.