במאה ה-19, הקצבים בבריטניה היו עסוקים מתמיד, כשהאורבניזציה במדינתם הואצה ובריטניה הפכה בשנת 1851, למדינה הראשונה בעולם בה התגוררו יותר אנשים בערים מאשר בשאר המדינה.

הוויקטוריאנים אכלו הרבה בשר ואף חלק מבעל החיים לא התבזבז ואפילו זנבה לא היה נשאר.
אכילת בשר הייתה סימן של יוקרה ועושר, המעמדות העליונים אכלו שלוש סעודות ביום, שכל אחת מהן התבססה על בשר. העצמות שימשו להוספת טעם למרקים. יש אפילו סיפורים על דם שנמכר לשתייה, כביכול כמרפא לשחפת.
התקופה הוויקטוריאנית בכלל התאפיינה בגישה 'אכול, שתה והיה שמח', כאשר המרכיב העיקרי בציווי 'אכול' התבסס על צריכת בשר. כשחגגו, על שולחנות האוכל נערמו חזירים וארנבים שלמים ועופות וציפורים שלמות.
כך, בימים שלפני הפריג'ידר, הביקור אצל הקצב נעשה מדי יום, בגלל חוסר היכולת לשמור בשר בקרור. נהגו אז להשתמש במלח בכדי לשמור על נתכי בשר טריים לאורך זמן רב יותר.