הכול מתחיל בבמבוק. השלד של המטרייה עשוי בעיקר מבמבוק ועץ. הבמבוק נבחר בקפידה, מעובד ומחולק לחלקים דקים וגמישים שישמשו כצלעות המטרייה. הצלעות מחוברות למוט המרכזי ויוצרות את המבנה המתקפל. החיבורים נעשים באמצעות קשירות וחומרים טבעיים, כך שהשלד צריך להיות בו־זמנית קל, גמיש וחזק. גם המוט המרכזי והידית מיוצרים בנפרד ומעובדים כך שיוכלו להשתלב במנגנון הפתיחה והסגירה.
המטריות המסורתיות יוצרו במקור מנייר, אך עם השנים נעשה שימוש גם בכותנה, משי וסאטן. החומר נמתח על גבי השלד ומודבק או מקובע אליו. לאחר הייבוש מתקבלת יריעה מתוחה שמעניקה למטרייה את צורתה הסופית.
ואז מגיע הצבע. זהו אולי השלב שהפך את Pathein Hti למזוהות כל כך. על המשטח מציירים ביד דוגמאות צבעוניות – מפרחים ועלים ועד קומפוזיציות דקורטיביות מורכבות. כל מטרייה יכולה לקבל שילוב שונה של צבעים ודוגמאות, ולכן גם כאשר הן מיוצרות באותו בית מלאכה, אין שתיים שהן בדיוק אותו הדבר. העיטור נעשה לאחר שהחומר נמתח על השלד, והציור הופך את המטרייה מחפץ שימושי לאובייקט דקורטיבי.
לאחר הצביעה עוברת המטרייה תהליכי גימור שמטרתם להגן על המשטח ולהעניק לו את המראה הסופי. לאחר מכן מחברים את הידית, בודקים את מנגנון הפתיחה והסגירה ומבצעים התאמות אחרונות. כך נוצרת מטרייה קלה יחסית, צבעונית ומתקפלת, שמיוצרת ברובה בעבודת יד.
המטריות של Pathein שימשו במשך השנים לא רק בחיי היומיום, אלא גם בטקסים, פסטיבלים, חתונות ואירועים מסורתיים. הן הפכו לאחד מסמלי מלאכת היד המזוהים עם מיאנמר. מאחורי כל אחת מהן מסתתר למעשה תהליך של ידע מצטבר: בחירת הבמבוק, הכנת השלד, מתיחת החומר, קשירה, צביעה, עיטור וגימור ובעידן שבו כמעט כל מוצר מיוצר במהירות ובייצור המוני, יש משהו יפה במיוחד בחפץ שהמראה שלו הוא תוצאה ישירה של ידיים, חומר וזמן.

כמה עובדות

המטרייה נקראת Pathein Hti ונולדה ב־Pathein, בדלתת האיירוואדי.
המסורת המקומית מייחסת את ראשיתה ל־U Shwe Sar, אומן מטריות מחצר המלך Thibaw, בסוף המאה ה־19. לאחר נפילת המלוכה ב־1885 עבר לפטיין והקים שם בית מלאכה.
זו מלאכה ידנית כמעט לחלוטין, עם חלוקת עבודה בין בעלי מלאכה שונים: אחד מטפל בשלד, אחר במוט המרכזי, אחרים בבד, בידית ובמנגנון הפתיחה.
השלד עשוי בעיקר במבוק ועץ. מקורות על המלאכה מציינים שימוש בבמבוק מקומי בוגר מאוד, אפילו סביב תשע שנים, כדי לקבל גמישות וחוזק ולצמצם פגיעה של חרקים.
המטריות המקוריות היו עשויות נייר; בהמשך עברו גם לכותנה, משי וסאטן, שעליהם מציירים ומדפיסים דוגמאות צבעוניות.
יש בהן עשרות שלבי עבודה, כולל הכנת השלד, קשירה, צביעה, עיטור, ציפוי ובדיקת איכות.
מעבר לשימוש נגד שמש וגשם, הן הפכו לסמל תרבותי שמופיע בפסטיבלים, חתונות, טקסים וריקודים מסורתיים.
המלאכה המסורתית נמצאת תחת לחץ מצד מטריות מודרניות וזולות יותר, ולכן שימור הידע והעברת המיומנות לדור הבא הם חלק מהאתגר.