כך זה בדיוק הסיפור על ריימונד איזידור, שהיה פועל צנוע, שעבד בבית-קברות, בשארטר שבצרפת. לא בדיוק מקום מעורר השראה. יום אחד, בסביבות שנת 1938, הוא צעד בשדה, כשהבחין במשהו נוצץ למרגלותיו. זה היה שבר זכוכית זעיר. הוא החל לאסוף פיסות זכוכית, כלי חרס וחרסינה (כיום: קרמיקה) וחזר עמם אל ביתו.
הוא החל לקשט קיר אחד בביתו, בפסיפס שיצר מן השברים שמצא.
עם הפסיפס על הקיר הזה, הוא נסחף אל קירות אחרים, לתקרה, לחזית, ואפילו לתנור ולהיטים (בחתול הוא לא נגע). יותר מ -15 טונות של שברים הבחור שלנו אסף במהלך הפרויקט ואלה נערמו בגינה בחוץ.
השכנים החלו לכנותו איזידור “Picassiette”, כלומר גנב (pique) צלחות (אסיט). עם הזמן הכינוי זה התפתח לשם חיבה נחמד וכיום הבית ידוע (מאד) בשם Maison Picassiette.
אלוהים, שאוהב משוגעים כמו איזידור, לראייה, הוא לעתים קרובות מופיע בעבודתם והוא מופיע גם פה בכל הבית.
איזידור בנה קפלה בחצר האחורית שלו, במשך שלוש שנים. פסיפסים המחקים את החלונות בקתדרלת שארטר, מקשטים את הקירות. יותר מזה, גם העיר ירושלים ניראת בפסיפס (עדיין בלי השגרירות האמריקאית).
הוא גם בנה חדר, כחול, עם הכינוי “קבר הרוח”. מי, או מה, דיבר עם עובד בית הקברות הזה, כשהוא בנה את הדברים האלה?
איזידור סיים את הבית אחרי כמעט 30 שנות עבודה (ולא בגלל ביורוקרטיה בעירייה). הוא נפטר ב-1968, שנתיים בלבד לאחר שסיים, מה שנותן לנו להרהר עד כמה פרוייקטים אובססיביים כאלה מכוונים מטרה, משאירים אנשים בחיים.
הבית פתוח לסיורים על בסיס עונתי ואתם מוזמנים.

https://www.chartres.fr/sortir-a-char…/…/maison-picassiette/