בעיירה מתגוררים כ-4,000 איש וכיום, 26 שנה לאחר שהוצא הצו, הוא עדיין נשאר על כנו והמוות בעיירה עדיין מחוץ לחוק, מאחר ובעיירה בית קברות צפוף אחד שלא זכה להרחבה.
מה ההיגיון העומד מאחורי הצו האבסורדי הזה, שמחליט ראש עיר להוציא ואשר ממילא לא ניתן לאכיפה? ובכן, העיירה הספרדית היא אינה היחידה שנקטה באיסור הזה. צו איסור יצא שש שנים מאוחר יותר בעיירה ברזילאית בשם Biritiba Mirim, שם ראש העיר חתם על צו שהוציא את המוות מחוץ לחוק, מאחר והיא מתוסכל מכך שלא נמצא להם מקום לקבור את המתים. כך שכנראה זו דרך שמצאו ראשי ערים אלה, להסב תשומת לב למצוקה של עירם.
מסיבה אחרת, המוות אסור גם בלונגיירביין, נורבגיה, מאז 1950, מאחר והקור העז מונע מגופות להתפרק והוא ממשיך לשמר נגיפים של מגפות ושאר תחלואים.