הבתים בגואטפה צבועים בשלל גוונים עזים ומה שהופך את המראה שלה לייחודי במיוחד הם עיטורי הקירות המכונים זוקאלוס (Zócalos). אלה תבליטים וציורים צבעוניים המעטרים את חלקם התחתון של חזיתות הבתים, ובהם דמויות של בעלי חיים, פרחים, כלי עבודה, סצנות מחיי הכפר וסמלים מקומיים. לכל חזית אופי משלה, וההליכה ברחובות המרוצפים מרגישה כמו שיטוט בגלריה פתוחה, שבה כל בית מספר סיפור קטן.
לצבעוניות הזו יש גם שורשים היסטוריים ותרבותיים: עיטורי הזוקאלוס שימשו במשך השנים דרך לבטא את זהותם, עיסוקיהם וסיפוריהם של תושבי המקום. כך הפכה העיירה כולה למעין פסיפס של יצירה עממית, שבו גם הבתים הפשוטים ביותר זוכים לנוכחות אמנותית.
במרחק קצר מהעיירה מתנשא מעל הנוף אחד מאתרי הטבע המרשימים באזור – סלע אל פניול (El Peñón de Guatapé), גוש גרניט עצום המזדקר לגובה של כ-200 מטרים מעל סביבתו. אל פסגתו מובילה מערכת של כ-740 מדרגות המתפתלות בתוך סדק טבעי בדופן הסלע. הטיפוס דורש מעט מאמץ, אבל מי שמגיע למעלה זוכה בתצפית מרהיבה על אגם גואטפה (Embalse de Guatapé), על שלל מפרציו, האיים הקטנים והגבעות הירוקות המקיפות אותו. האגם, שנוצר בעקבות הקמת סכר הידרואלקטרי בשנות ה-70, הפך עם השנים לאחד ממוקדי הבילוי והנופש של האזור. אפשר לצאת לשיט, לשכור קיאק או פשוט לשבת מול המים וליהנות מהנוף.
השילוב בין רחובות ססגוניים, אמנות עממית, נוף הררי ואגם רחב ידיים הופך את גואטפה ליעד יוצא דופן, כזה שמציע חוויה שונה מזו של הערים הגדולות בקולומביה. זהו מקום שכדאי להקדיש לו יום שלם, ואולי אף להישאר בו ללילה, כדי ליהנות מהאווירה הנינוחה לאחר שמטיילי היום עוזבים. לא תמיד צריך מוזיאון או גלריה כדי לפגוש אמנות. פה מספיק לצאת לרחוב, להרים את העיניים אל חזיתות הבתים ולתת לצבעים לספר את הסיפור.