על רקע המתיחות סביב מיצרי הורמוז – אחד מצירי הנפט החשובים בעולם – כדאי לזכור שהאי Hormuz Island עצמו הוא לא רק נכס אסטרטגי, אלא גם בית לקהילה מקומית שנאבקת לשרוד.

לצד הנופים הסוריאליסטיים והצבעוניים, תושבי האי מתמודדים עם מצוקה כלכלית עמוקה, בין היתר בשל הסנקציות, ולעיתים נאלצים להישען על כלכלה לא רשמית – סחר בלתי חוקי באמצעות סירותיהם.
בתוך המציאות הזו צמח פרויקט יוצא דופן של ZAV Architects, שמנסה לייצר העצמה קהילתית דרך אדריכלות. בלב היוזמה עומד מתחם “מג’ארה” – מרכז תרבות רב־תכליתי שמחבר בין תושבים למבקרים, ומייצר הזדמנויות כלכליות חדשות. המבנים, כיפות קטנות וצבעוניות שנבנו מאדמה וחול בטכניקת Superadobe, מבוססים על חזונו של Nader Khalili – אדריכל שחלם על פתרונות דיור פשוטים, עמידים ונגישים לכולם.
התוצאה היא “שטיח” אדריכלי ייחודי שמשקף גם את הטופוגרפיה המקומית וגם מודל אפשרי לעתיד: כזה שבו עיצוב, קהילה וקיימות נפגשים דווקא באחד האזורים הרגישים ביותר גיאופוליטית בעולם.



כפר של כיפות צבעוניות
Majara Residence הוא קומפלקס אירוח אקולוגי ייחודי באי הורמוז שתוכנן על ידי משרד ZAV Architects. הפרויקט הושלם בשנת 2020 כחלק מיוזמה רחבה לפיתוח תיירותי-קהילתי באי.
הפרויקט מורכב מכ־200 כיפות בגדלים שונים, המאורגנות כמעין כפר אורגני ולא כמבנה אחד. הכיפות משמשות למגורים, חללים ציבוריים, מסעדות, גלריות ושירותי תיירות, ומסוגלות לארח כ־85 מבקרים. הכיפות מחוברות ביניהן ויוצרות מרחבים משותפים – שבילים, כיכרות ואזורי מפגש – המדגישים חוויה קהילתית ולא אינדיבידואלית. הצורות הרכות והצבעים העזים – אדום, צהוב, כחול וירוק – שואבים השראה מהטופוגרפיה הייחודית של האי, המכונה “אי הקשת” בשל מינרלים צבעוניים בנוף. הפרויקט נטמע בסביבה המדברית ולא מתבלט מעליה. הצורות האורגניות מדמות התגבשות טבעית של קרקע, כאילו המבנים “צמחו” מתוך האדמה עצמה. הגישה הזו מייצרת דיאלוג בין אדריכלות לנוף – בין חומר, צבע וזמן.
הפרויקט מבוסס על שיטת הבנייה Superadobe, שפותחה על ידי Nader Khalili. השיטה עושה שימוש בשקי חול ואדמה מקומית הנערמים לשכבות ליצירת כיפות יציבות ועמידות, בעלות מסה תרמית גבוהה המתאימה לאקלים מדברי. ב־Majara, השיטה עברה התאמות ליצירת כיפות גדולות ונמוכות יותר, תוך שימוש בחומרים מקומיים בלבד.
הפרויקט מדגיש היבט חברתי מובהק: כ־50 תושבים מקומיים הוכשרו לבנייה והפכו לבעלי מקצוע. התקציב הופנה בעיקר לשכר עבודה ולא לחומרים מיובאים והמבנה משלב תיירות עם פיתוח כלכלי מקומי. כך, האדריכלות פועלת ככלי לשיקום וחיזוק הקהילה באי, ולא רק כאובייקט תכנוני.
Majara אינו רק מלון, אלא מרכז תרבותי פתוח המשלב בין תושבים, מבקרים ופעילות מקומית. הוא נבנה כחלק מתוכנית רחבה בשם “Presence in Hormuz”, שמטרתה לייצר תיירות מבוקרת תוך שמירה על האקולוגיה והזהות המקומית.
Majara Residence מדגים תפיסה של אדריכלות כתהליך חברתי, כלכלי וסביבתי. זהו פרויקט שבו הטכנולוגיה של Nader Khalili אינה רק פתרון הנדסי – אלא בסיס ליצירת קהילה, זהות וחוויה מרחבית חדשה.








































