האתר נבנה בין 1989 ל-1999 והוא מורכב ממקבץ מגובב של מבנים, המצוידים בדלתות עץ, חלונות מעוטרים ושובכים קטנים עבור היונים. בנה אותו קולין סטוקס, מגדל כבשים מקומי ואמן ויטראז’ים, מהאבנים שמצא על אדמתו. הוא בנה מחסן לאחסון חציר, אשר התפתח בהדרגה לפרויקט הרבה יותר עתיר דמיון. בקומה העליונה סטוקס נהג לישון, כשהיה צריך להיות קרוב לעדר. “פשוט נסחפתי קצת”, אמר מאוחר יותר לעיתונות.

“לא שרטטתי שום תוכניות, זה פשוט גדל באופן אורגני. לקחתי השראה מבניינים שראיתי במהלך חיי, שנראו כאילו הם חלק מהסביבה שלהם. אני אוהב שבניינים נראים כאילו הם שייכים לסביבתם”, הוא פורס את משנתו, שהלוואי והייתה מדביקה את האדריכלים המקצועיים. מה שהיה אמור להיות בניין מלבני פשוט, לאחסון החציר והכבשים שלו, גדל אט אט עם כל אבן שהניח במו ידו. מחסן הצאן הפשוט הפך לפרויקט בן 10 שנים, בן 2 קומות עם צריחים וחלונות ויטראז’ בעבודת יד, שנוצרו על ידי האמן עצמו. מה שנשאר אחרי למעלה מעשור, הוא משהו שמגיע היישר מתוך אגדה, שקשה להאמין שהוא נבנה בעבודת יד שקדנית.

בשנת 2000, האתר ננטש וסטוקס עבר לחווה בסקוטלנד, חלק אומרים שזה היה לאחר שהוא הסתכסך עם המועצה המקומית, בגלל היעדר אישור בנייה. אבל בראיון לדיילי מייל, וא אומר כי נאלץ לנטוש את יצירתו הקסומה כאשר נפתחה מחצבה לידה “ידעתי שיהיו המון משאיות שייכנסו ויצאו כל הזמן, אז החלטתי לוותר על הכל” הוא הסביר.
עם זאת, שמעו של המקום נישא ומבקרים פוקדים את המקום מעת לעת. האסם, ששלט מקדם את המבקרים “זהירות – בניין מסוכן”, משרה תחושת פליאה וסקרנות אצל המבקרים, פותחים בעדינות את הדלתות לצריחים ולשובכי היונים ההרוסים, מציצים בכל חלל שמוביל לעוד חלל, עיניהם פעורות בהנאה ילדותית. האהבה שנוצקה למקום הזה מדבקת וזה מוסיף להתפעלות מהעבודה של קולין. זה שהמקום לא מצוי על מפת התיירות, רק מוסיף לקסם שלו, כאשר חוקרים את החללים ואת הסודות של האסם לבד, כאילו גיליתם אותו אתם. המקומיים לא יגידו לכם היכן הוא נמצא, הם מקפידים לשמור על מיקומו בסוד.
מיקומו המדוייק הוא ב-Chedglow ואם תחפשו בגוגל את שם המקום הזה, אחת התוצאות תביא אתכם למבנה הנטוש הזה.