"אנשים מפריעים לי. באתי לכאן כדי להסתתר מהם", אמר שאו. Nancy Astor, הפוליטיקאית הראשונה בפרלמנט האמריקאי, התעקשה ודפקה פעם על דלת הצריף ואמרה "צא משם, זקן טיפש. כתבת מספיק שטויות בחייך!"

לא רק אנשים הפריעו למחזאי: גם העובדה שהצריף חשוך מדי הייתה גם בעיה ושאו פתר אותה על ידי הצבת הצריף על מכשיר פטיפון מסתובב וכך יכול היה לסובב אותו כדי לעקוב אחר אור השמש, להנות מקרני אור חמימים. לג'ורג' לא היה הרבה מקום לזוז בצריף הקטן, מלבד לקום, להגיע לשולחן שלו, לשבת על כסא נצרים ולכתוב במכונת כתיבה שחורה, להסתובב ולהתפרקד במיטתו.
תחת הסכככה של הצריף הפשוט הזה, המוקף שקיות קומפוסט ועציצים שבורים, על שולחן הכתיבה שלו לצד קוף בצבע זהב (שיתכן ששימש אותו לחידוד עפרונות), כתב שואו במשך למעלה מארבעה עשורים ויצר גוף עבודה מעורר השראה, בן 60 מחזות, 5 רומנים וקובצי סיפורים קצרים ומסות. גם "פיגמליון" וגם "בית שברון הלב" נוצרו בבקתה הקטנה של ג'ורג'.

הצריף הצנוע חבוי בפאתי גינת הבית הכפרי שלו, בכפר הקטן Ayot St Lawrence, מוקף בנוף הכפרי של Hertfordshire, שניראה מבודד גם כיום, מפלט מושלם מהסחות דעת. על אירלנד ארץ מולדתו הוא כתב: "כאן יהיה מקומי האחרון עלי אדמות" ואולי התכוון גם לצריף שלו. בשנת 1906, כשהיה בן 50, ג'ורג' ואשתו שרלוט, קנו בית כפרי מלבנים מכוסה קיסוס, השוכן על כמעט ארבעה דונם של אדמה, שבסופו של דבר נודע בשם "פינת שאו", באיוט סנט לורנס. בהתחלה, משפחת שאו חילקה את זמנה בין פינת שו לביתם בלונדון, אך ככל שהתבגרו, הם נמשכו יותר ויותר לפינת שו – ולגינה שלהם. בגיל 94, ג'ורג' המשיך לגנן בה בשקיקה, עד מותו הבלתי צפוי, בעקבות נפילה – ג'ורג' גזם עץ והחליק מהסולם. לאחר מותם של בני הזוג, אפרם של ג'ורג' ושרלוט פוזר על שבילי הגינה שבהם אהבו ללכת יחד.
אמרותיו של שאו הן בין המצוטטות בעולם, אחת מהן היא: "נטיעת עץ היא צורה צנועה של אלמוות ואחד הביטויים הבודדים באמת ארוכי הטווח של תקווה לבני תמותה".

שואו אינו הסופר היחיד שבחר לכתוב בצריף. וירג'יניה וולף כתבה בסככת איחסון עציצים, אשר בחודשי החורף, כשהיה קר מאד, היא כמעט ולא יכלה לאחוז בעט שלה. אחותו של מארק טוויין בנתה עבורו סככה מתומנת, כדי שיוכל לכתוב בה בשקט, כאשר התארח אצלה בחווה שלה בצפון מדינת ניו יורק. סיפוריו על טום סוייר והאקלברי פין נכתבו בתוכה. הייתה לה גם כוונה אנוכית: היא שנאה את הרגל עישון המקטרת של טוויין ושמחה שהוא יתבודד לו הרחק ממנה, כדי לא לסבול את עשן המקטרת בביתה.כתיבה בצריף מבודד איננה גחמה יוצאת דופן במיוחד, לעומת למשל, שולחן הכתיבה הזעיר של ג'יין אוסטן ועד לגב סוסו הדוהר של סר וולטר סקוט, שם הוא טוען שחיבר את שירתו הטובה ביותר.

הצריף של מארק טוויין

Mark Twain at his writer's desk in Elmira, NY. Image Bettmann Archive Getty