המסורת קבעה את הקוד המוסרי בהתנהגות החברתית וגם באה לידי ביטוי באמנות שלהם. כך הרבה למשל במערכת היחסים שלהם עם אם הים האייקונית, אשר לפי המיתולוגיה, כאשר מישהו שובר טאבו בחברה, שערה של אם הים מתמלא בלכלוך ומסבך את הדגים והחיות, מונע מהדייגים ומהציידים לדוג ולצוד מזון. צריך אז לבקש השמאן לנסוע מעבר לאופק ועד לקרקעית האוקיינוס, כדי לנקות את שערה ולשחרר את החיות. אז הוא מברר איתה איזה טאבו נשבר ומלמד את הלקח ומוסר ההשכל בחזרה בחברה.
ממלכת האלים בגרינלנד אינה בשמיים, כמו במסורות אחרות, אולי מוכרות יותר, אלא דווקא במעמקי הים. שמאנים וגיבורים צוללים מטה, מתחת לגלים, כדי לקיים אינטראקציה עם האלים, במקום לעלות לשמיים.
ניתן למצוא יצירות אמנות מפורסמות של אם הים בעיירות שונות בגרינלנד, בבתי התושבים כמו במוזיאונים או על בולי דואר. היא הייתה נערה צעירה בשם Sassuma Arnaa, אשר המרתה את פי אביה וסירבה להתחתן עם מי שהוא יעד לה. אביה השליך אותה מעל סיפון הסירה שלו ואפילו חתך את אצבעותיה ואחר כך את ידיה, כשניסתה לחזור לסירה. האצבעות הפכו ליצורים ימיים כמו כלבי ים ודגים והידיים הפכו לדובי קוטב ולווייתנים, היא עצמה שקעה והפכה לאם הים.
אם יש דבר אחד שגרינלנדים אוהבים, זה סיפור מפחיד. רבים מהסיפורים שעדיין נשמרו בימינו בגרינלנד המודרנית, כוללים רוח נודדת שבוחרת לעזוב את גרינלנד ולצאת לגלות. הגרילנדים האמינו שהגולים מארצם הפכו לרוחות, לאחר שלא יכלו לשרוד את האקלים הקשה של גרינלנד.