הפסל הסביבתי “פרק המגדלים” (אואזיס), יצירתו של ישראל הדני, עומד במרכז מחלוקת בין היוצר לבין עיריית באר שבע, בעקבות תכנית להקמת מתחם מגורים בשטח שבו הוא ממוקם. בין הצדדים מתנהל כיום הליך משפטי סביב גורלו של האתר.
הפרויקט, שנתרם לעיר לפני כ־30 שנה באמצעות קרן קיימת לישראל ועל ידי הדסה ארה״ב, מוצב בפארק הדסה בכניסה הצפונית לבאר שבע. הוא הוזמן מהדני – אמן מוערך שייצג את ישראל בביאנלה ה־36 – ותוכנן בשיתוף משרד אדריכלות הנוף “תכנון נוף” בראשות צבי דקל ז"ל.
מדובר ביצירה רחבת היקף המשתרעת על פני כ־4 דונם, וכוללת שבעה “מגדלים” בגובה של כשבעה מטרים כל אחד. סביבם נבנה מערך מורכב של קירות, חצרות ומעברים היוצרים מרחב חווייתי המדמה עיר מדברית מיניאטורית. במקור שולבו במקום צמחייה, פרגולות ומים, שתוכננו לייצר מיקרו־אקלים נעים גם בתנאי חום קיצוניים.
מעבר לערכו הפיסולי, “אואזיס” מציע חוויה מרחבית מורכבת של יחסי מסה וחלל, בין גלוי לנסתר – מבפנים כחוויה אינטימית של שיטוט, ומרחוק כדימוי כמעט מיתי בנוף הכניסה לעיר.
לדברי הדני, הפסל – אותו הוא מגדיר כיצירה החשובה ביותר שלו – סבל מהזנחה ממושכת: חלקים ממנו ניזוקו, נהרסו ואף נגנבו.
כעת, עם איום הבנייה על האתר, עולה מחדש השאלה על מקומם של פסלים סביבתיים במרחב העירוני – והאחריות לשמרם לא רק כאובייקטים אמנותיים, אלא כנכסי תרבות ונוף.
מעיריית באר-שבע נמסר בתגובה: סוגיה זו מתבררת בימים אלו בבית המשפט ולפיכך יש להמתין להכרעתו.
את ישראל הדני מייצג עורך הדין דרור גדרון ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות'.

הפסל משתרע במציאות על שטח של 4 דונם והוא כולל 7 'מגדלים', כל מגדל בגובה של 7 מטרים ובקוטר בסיס של 2.5 מטר. קירות תמך, וקירות חופשיים מגדירים את הרחבות, המעברים, 'חצרות
המגדלים' ואזורי המשחק. מתאר הדני: "הפרק מחופר בחלקו ועם זאת פתוח לזרימת הרוח, הוא היה עשיר בצמחייה, בפרגולות ומפלי מים, יוצר מיקרו-אקלים המאפשר לשהות בו גם בשעות השרב המדברי. מירקם קירות מתעקלים מגדיר את 'חללי הפנים: אזורי משחק ומנוחה, 'רחובות', 'כיכרות', ו'חצרות' שמתוכם מתנשאים מגדלים הנראים למרחוק וכמו משדרים את הדן של תרבויות רחוקות. ל"אואזיס" רבדים שונים של יחסי גומלין בין מסה, חלל, צורה וחומר, אך עיקרו, בדרמה של יחסי הנגלה והנעלם, כך לחווה אותו מבפנים, במימד האינטימי שלו, המגלה את חלליו הנסתרים, וכך גם למגלה אותו מרחוק, מכביש הכניסה אל העיר, כפטה-מורגנה המותירה בזיכרונו חידה בלתי מפוענחת".

כך זה ניראה כיום