יש אנשים אשר אוספים פסולת וממחזרים אותה לחפצים נחשקים ויש יזמים אשר רוכשים חורבה ומשביחים אותה לבית מעוצב. לעומתם, אדריכל אחד אסף במשך שנים בתים נטושים שנדונו להריסה וקיבץ אותם לכפר אחד קסום. אם הייתם מצלמים את הכפרים המקסימים ביותר מרחבי העולם ועושים קולאז 'של הנופים המושלמים ביותר שלהם, הייתם מקבלים תמונה שדומה לכפר פורטמיריון. כפר עם אדריכלות בטכניקולור, שנבנה בשנות העשרים על ידי אדם אחד.

 

הרעיון מאחורי הכפר, מזכיר אטרקציה של דיסנילנד. זהו כפר אמיתי בוויילס, שאימץ מבנים שעמדו בפני הריסה, כמו שמאמצים כלבי רחוב נטושים, אשר נדונו להמתה. מייסד הכפר, Sir Clough Williams-Ellis, היה אדריכל אוטודידקט שמרד בסגנון הברוטליסטי ובבטון שהשתלט על הנופים העירוניים והכפריים של בריטניה במאה ה-20. לאחר מלחמות העולם, מספר רב של מבנים שהיוו חלק מהמורשת האדריכלית של בריטניה, עמדו בפני הריסה, בכדי לפנות מקום לאדריכלות מודרניסטית בעלת החזון. וויליאמס-אליס רכש את המבנים הללו והצילם מהריסה.
בשנת 1925 רכש סר וויליאמס-אליס אחוזה ויקטוריאנית קטנה ונטושה באזור Snowdonia, אליה העתיק את המבנים שחילץ והחל בבניית כפר ציורי, שאותו כינה פורטמיריון. הוא מימש את חזונו זה ללא לאות עד מותו, במשך 50 שנה.
הוא בנה את בית העירייה שבכפר, מחלקי אחוזה בת 700 שנה, אשר המתינה בצפון ויילס להריסה. במכירה פומבית הוא רכש את התקרה המפוארת מהמאה ה-17, מאולם הנשפים של האחוזה, תמורת 13 דולר, ניסר אותה למאה חלקים והוביל אותם בארגזים לפורטמייריון, יחד עם אח וחלונות עתיקים, שני עמודי תמך ניאו-קלסיים מבית מרחץ, שער גותי, צמד מבנים בסגנון בארוק, פסלי בנות ים ופגודה סינית. את כל אלה הוא הציל מהשמדה. בהשראת הערים היפות ביותר באירופה, הוא פיתח תשוקה לאדריכלות איטלקית, בעקבות ביקור בפורטופינו. כך, בכדי להוסיף נופך איטלקי לכפר, הוא הוסיף ובנה בו גם כיכר מרכזית עם גנים סוב-טרופיים ופנתיאון עטור בכיפה מעוגלת, הניצב על צלע גבעה.
ברחוב אחד אתם תרגישו כאילו אתם על אי ים תיכוני ואילו מעבר לפינה, אתם תעברו לכפר היסטורי הולנדי או נורווגי. היכולת של הכפר לייצג מספר מקומות וזמנים, משך את תעשיית הקולנוע להשתמש ברחובות הכפר כרקע לסרטים, שהציגו את צרפת (Brideshead Revisited), את איטליה של שנות השישים (The Green Helmet), את איטליה של הרנסאנס (Dr. Who) ואף את סין (Danger Man). כולם כמובן צולמו בכפר הזה עצמו. גם סדרת הפולחן הטלוויזיונית משנות ה -60, האסיר The Prisoner, צולמה בעיקר בפורטמייריון.

 

 

ויליאמס-אליס ניסה למשוך אמנים ידועי שם למקם בכפר את הסטודיו או הגלריה שלהם, אך ללא הצלחה. אולי כי פורטמייריון כבר הייתה יצירת אמנות בפני עצמה. לעומת האמנים, בני המלוכה הבריטיים אימצו את הכפר. אדוארד נסיך ווילס הוקסם מהכפר, עד כדי כך שכאשר ביקר בו בשנת 1943, הוא שכנע את וויליאמס-אליס ליקר באופן זמני את דמי הכניסה לכפר, כדי שהוא יוכל ליהנות ממנו בפרטיות עם מעט מבקרים שיחלקו איתו את רחובות הכפר.
כיום, ארבעים שנה לאחר מותו של סר ויליאמס-אליס, צאצאיו מנהלים את פורטמיריון כארגון צדקה. בכפר מתקיימים מדי שנה פסטיבל מוסיקה ואמנות ופסטיבל ספרות.