תנינים מוכרים בין הציידים הקטלניים ביותר בממלכת החי, אך מסתבר שיש להם גם צד אחר, סימפטי יותר והניתן לביות על יד בני האדם.

אוכלים עם תנינים
יותר מ-1,000 תנינים אקזוטיים גרו באושר בחווה בלינקולן הייטס, לוס אנג'לס. הם היוו אטרקציה תיירותית משנת 1907 עד 1953 וצברו הון קטן לבעליה, פרנסיס ארנסט.
החווה שהקים, הציעה אטרקציות כמו לראות את התנינים מוזנים בתרנגולות, מבצעים טריקים ומתאבקים עם בני אדם. אפשר היה אף לתת לילדכם לרכוב על תנין ברחבי הפארק. כמובן שהייתה גם חנות מזכרות עם מבחר רחב של מוצרים המיוצרים מעור תנין, כולל נעליים, מזוודות וארנקים.
היחידים שעבורם החווה לא היוותה שום מקור לשעשוע, היו תושבי פארק לינקולן. הם סבלו ממטרד מתמשך שכלל צווחות ליליות של הזוחלים וכשגשם הציף את החווה, מה שקרה לעתים קרובות, המים עלו על גדותיהם ואיפשרו לתנינים לבצע גיחות סקרניות אצל שכניהם, ברחובות השכונה, בחצרות האחוריות ובבריכות שחייה.
בשנת 1954 עקרה קהילת הזוחלים לפארק בואנה, קליפורניה, אך שם גוועה האטרקציה, מחסור עניין של מבקרים.
התנינים, אגב, עדיין חיים ושוכנים באחוזה פרטית בפלורידה, לשם הועברו לאחר סגירת החווה בשנות השמונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפר באפריקה בו תנינים חיים לצד בני הכפר
תנינים ב-Bazoule, כפר קטן בבורקינה פאסו, נחשבים לקדושים. צעירים מקומיים רוכבים עליהם ומשתכשכים לצידם במי האגם של הכפר ואומרים שהתנינים לעולם לא תקפו אותם.
על פי האגדה המקומית, היחסים החברותיים עם הטורפים החלו עוד במאה ה-15. אז שררה בצורת קשה ותנינים הובילו את נשות הכפר, עם כדים על ראשן, לבריכה נסתרת בה מצאו מיים מחיים.
מאז, בכל שנה מקריבים תושבי הכפר קורבנות ומבקשים מהתנינים לברך אותם בבריאות ושגשוג. אנשים הכפר מאמינים גם שנשמות אבותיהם עוברות לאחר מותם אל התנינים וכשתנין מת, הוא זוכה להלוויה כאילו היה בן אנוש.
כך או כך הפכו התנינים לאטרקציה תיירותית, אשר הכניסה כסף רב לתושבי הכפר.