הדאזאנאך Daasanach הם שבט חצי נוודי, המונה כ-50,000 אנשים, הגרים בעמק אומו בדרום אתיופיה. בעבר, השבט שוטט ממקום למקום, בחיפוש אחרי אתרי מרעה ראויים לעדרי בעלי החיים שלהם, בהתאם לעונות השנה והזמינות המשתנה של מים. אך במהלך חמישים השנים האחרונות, לאחר שאיבדו את מרבית אדמותיהם, הם גם הפכו תלויים בחקלאות. כמו שבטים רבים באזור, דאזאנאך עברו לאזורים הקרובים יותר לנהר אומו, שם הם מנסים לגדל מספיק יבול בכדי לשרוד.
הצלם הצרפתי Eric Lafforgue בילה מספר שנים בתיעוד החיים והתרבות של האנשים הללו וכיצד חייהם השתנו בהשפעת מוצרים מודרניים. טרנד אופנתי מעניין בקרב הדסאנאך הוא כיסויי הראש המרהיבים שלהם, שהם מייצרים מהחומרים המוזרים ביותר – פקקי בקבוקים, שעוני יד ושאר חתיכות פלסטיק ומתכת שהושלכו לאשפה.
בני הדאזאנאך מבלים חודשים באיסוף פקקי בקבוקים ומגייסים משאבי ממון ככל שידם משגת, כדי לשלם עבור שעונים שבורים, שהנשים הופכות לתכשיטים ולפאות, אותם עונדים גברים ונשים כאחד, צעירים ומבוגרים.

 

 

"נערות וילדים צעירים יותר מתהדרים בגרסה הבסיסית ביותר של הפאה האמנותית, בעוד שהנשים המבוגרות זוכות לפאות הכי כבדות עם הכי הרבה קישוטים", כתב עיתונאי של הדיילי מייל, שביקר במקום "לגברים מותר רק לחבוש פקקי בקבוקים, עד שנישאו – לאחר מכן הם יוצרים לעצמם פאה מפיסות קטנות מחימר מעוטר וצבעוני, עם נוצות, אם כי נוצות מותרות רק לאחר ציד או מאבק מוצלח עם אויב".
אלא שדווקא בשונה מהנהוג בחברה המערבית, הבחורים הצעירים אוהבים לענוד צמידים, מחרוזות צוואר ועגילים, בעוד שאצל הבנות משתרגים שרירים עבים יותר, מכיוון שהן עושות את העבודה הקשה ביותר כמו נשיאת דליי מים.
כדי למנוע מכיסויי הראש האמנותיים שלהם להינזק בזמן שהם ישנים (הם ככל הנראה אף פעם לא מורידים אותם), הם משתמשים ב"כריות צוואר" מעץ, המיוצרות במיוחד במטרה להגן על היצירות.
"נראה שלייצר פאה כזו לוקח שבועות רבים", אמר לאפורג "אין סיכוי שהם יהרסו אותן רק בשביל תנומה".