עכשיו יותר מתמיד, האדריכלות זקוקה לחדשנות. מקצוע האדריכלות משלב בתוכו ריאליזם - ורומנטיקה והוא צריך להתגבר ואולי גם למרוד, בשורה של הנחות יסוד. למשל, מה זה בית. המגיפה גרמה לנו לחשוב מחדש ומהיסוד על תפקוד הערים, הבניינים והבתים שלנו.

היא חידדה לנו שתפיסת הבית כיום מיושנת והיא צריכה להתאים עצמה – לא רק לטכנולוגיה החדשנית ולעולם הדיגיטלי – אלא גם לצרכים נוספים חוץ ממקום שיוצאים ממנו בבוקר וחוזרים אליו בערב. האופן שבו אנחנו חיים והמרחבים הדרושים לנו, השתנה והגיע הזמן לשאול את עצמנו מהו בית באמת, לבקש ממנו לעשות יותר למעננו והאדריכלות צריכה להסתגל כל הזמן ולהוביל את השינוי.

 

 

אדריכל יוסי קורי
העולם נמצא כעת בעיצומו של מצב חירום לא רק בגלל הנגיף, אלא בעקבות שינויי האקלים וזה הופך לחובה עבור מעצבים, אדריכלים, בונים וצרכנים, לדרוש שיטות בנייה טובות יותר, בכדי לסייע במאבק בנזקים הנגרמים על ידי אחד הענפים המזהמים ביותר על פני כדור הארץ: בניינים מהווים 39% – כמעט מחצית, מפליטת ה- CO2 בעולם.

XS אדריכלים, רוני אביצור ועופר רוסמן.
אנחנו חיים בעידן שאנחנו רוצים את הכל גדול יותר, בית, מסך טלוויזיה, דירה עם הרבה חדרים – ואז באים צמד אדריכלים ומציעים לנו את ההפך, עם גרסה משלהם לאמרה של מיס ון דה רוה less is more.

אדריכל מתי רוזנשיין
החדשנות והקידמה הטכנולוגית, אשר לא היו בעבר, מאפשרות כיום לנו ובטח לאנשים אשר יכולים להרשות לעצמם כלכלית, להפוך נכס ישן ומתפורר למגורים מודרניים ומשוכללים.
אולם דווקא מבנים עתיקים ומתפוררים כאלה וברוב המקרים גם סביבתם, נושאים ערכים תרבותיים, היסטוריים וארכיטקטוניים, אשר יש גם חובה וגם רצון לשמר אותם.
אז איך מצליחים ליצור בית מאוזן שמציע את חידושי העתיד אבל שומר על העבר?
ואם יש סביבה אשר מהווה מקרה מבחן הטוב ביותר לסוגיה הזו, הרי זו העיר ירושלים.