בעזרת מתנדבים ותרומות מחברות אופנה הודיות, יחד עם נשים מקומיות אשר סרגו טלאים צבעוניים עם פרחים, פרפרים ופילים, הם מתחו את הטלאים על פני גג וקירות הבניין. למרות שזה מרהיב מבחינה ויזואלית, היצירה בסופו של דבר מעבירה מסר מפוכח על מציאות העוני בניו דלהי – ובערים גדולות רבות ברחבי העולם. המקלט היווה מגדלור של חום לאינספור נשים, אשר חוברו מחדש בצורה אמנותית למרקם החברתי של הודו, לצבעים ולעיצובים העזים האופייניים לתעשיית הטקסטיל הנודעת בארץ והצבעוניות העליזה לא מאפשרת לעוברים ושבים להתעלם מהמקלט ומנושא ההומלסיות, בעיה שרבים בוחרים להתעלם ממנה.
"הדבר המזעזע ביותר עבורי בהודו, היה הכמות העצומה הזו של אנשים שנולדו בעוני ומתויגים במעמד נמוך והם משוכנעים שהם לעולם לא יראו או יחוו משהו שונה ממה שהם רגילים אליו" אומרת האמנית "בני מעמד גבוה יותר בחברה שלהם רואים אותם כמוקצים ונחותים. הם נולדו עניים הם צריכים למות עניים – זו המנטליות. אז בתקופה שבה עבדנו על הפרויקט הזה הם הרגישו שאור הזרקורים מופנה אליהם ולרגע אחד הם לא היו בלתי נראים ואני חושבת שהם הרגישו שיש בהם משהו מיוחד. אולי הם יקבלו השראה לעשות משהו אחר בחייהם. הכוונה שלי כאמנית הייתה להראות להם שאולי יש סיכוי לשנות את מה שאמור להיות בחייהם למה שהוא באמת יכול להיות. זו כמובן תרומה קטנה מדי מצידי".

photo © Pranav Mehta/St+ARTIndia